להוסיף

אני מוותר על המאה- מאתיים- חמש מאות הרוגים, בשביל להחזיר את כושר ההרתעה. אני אומר להחזיר את כושר ההרתעה ביכולות בלי להיגרר למאבק, אם אפשר לחסוך כל יהודי, כמובן אני בעד. לכן חשבתי שצריך לפגוע להם בתשתיות. אני לא מחפש את המלחמה. אני לא מחפש להיכנס. פחדתי מהכניסה פנימה, כי זה בעצם אומר , כניסה לבוץ הלבנוני. אנחנו צבא חזק מצליחים ומנצחים אבל חמש מאות הרוגים או שלוש מאות הרוגים, כל בית אני מנחם את המשפחות האלה. אז נכון שיש מלחמה, אבל מה שהיה לנו כאן זה מול גרילות. ידעתי על הנ"ט ועל הנ"מ, ידעתי שיש להם יכולות מאוד מפותחות ויותר מתקדמות מאז מלחמת לבנון הראשונה, אלא שזאת מלחמת לבנון השנייה, ולכן כמה שנעשה יותר רעש לכאורה, לא לכאורה, מיידי, כמה שיותר מהר לגמור עם הדבר הזה".
עוד אמר ישי בעדותו כי "זה ברור שהעורף, ידענו שהוא חזק ועם עוצמה, ונותן לנו כוח וגיבוי. זה יכול להיות יום- יומיים, שבוע- שבועיים, אבל זה לא יהיה פשוט הלאה, ולכן סברתי שצריך לעשות את מה שאמרתי, ואז העולם יבוא ויזעק. פה הייתה לדעתי תפיסה של כולם". ישי פנה לחברי הוועדה ואמר להם, "תראו, אני לא שר החוץ, אין לי את האחריות על מדיניות החוץ, אני מכבד את דעותיהם של האחרים. דעתי לא התקבלה, הייתי בדעת מיעוט. אני ורמון, דומני שהוא סבר את אותו הדבר".
ישי אמר כי "אני לא רואה סדר לעולם, מול תנועה חיזבללאית, מול טרוריסטיים כאלה. אין כזה סדר. אתה יכול להרוג את המנהיג הראשון, השני, ועוד אלף חיילים, ולמחרת יגייסו עוד אלפיים חיילים בחזרה. לכן במקרה כזה, צריך לאיים ולפגוע במי שמארח אותם. אם סניורה היה צועק שלבנון נחרבת, אני מעריך שנסראללה היה מתקפל הרבה יותר מהר כפי שהיה הנאום שלו אחרי שלושה שבועות. לא נביא אני ולא בן נביא. יכול להיות שאני עדיין לא צודק, גם ניסיוני בדיונים בעבר בקבינטים, מטבחון, שומע סקירות, בוחן ומתייעץ. אני לא גנרל אני סמל. אני בכל זאת מתייעץ כי אני צריך לקבל החלטה כנבחר ציבור. פה בהרמת יד זה חיי אדם".
ישי אמר כי "אני מרבה להתייעץ עם הרב עובדיה גם בעניין הזה, מבחינת איך אני מצביע, ובאצבע שלי אני שולח פה חיילים לקרב וסביר שחלילה לא כולם יחזרו הביתה בריאים ושלמים, זה לא דבר פשוט בכלל. זה לא דומה אפילו למלחמת חומת מגן, שאני בין אלה שאמרתי שחייבים להיכנס ולהרוס את התשתיות שלהם ולצמצם את היכולות שלהם בפגיעה והוצאת מתאבדים בפיגועים בארץ".