לפני כחודש סערה המדינה, כאשר גיא ויסמן, 41, המשנה למנכ"ל הראל בית השקעות, נעצר בחשד שגנב 123 מיליון שקל מכספי חברתו, וכמעט שגרם להתמוטטותה. המשטרה חקרה במרץ, תוך איפול על פרטי האירוע. היום, לאחר שהחקירה הסתימה, אפשר לענות לראשונה על השאלות המסקרנת: איך ובאלו שיטות הצליח ויסמן לגנוב 123 מיליון שקל - ולפי גירסה אחרת "רק" כ-82 מיליון שקל - מכספי החברה? איך הצליח לשלשל לכיסו 12.7 מיליון שקל מסכום זה? איך הצליח להערים על רואי החשבון והמבקרים?
Nfc חושף היום לראשונה את שיטות עבודתו של ויסמן, וזאת בסיוע כתב האישום נגד ויסמן, ומידע פנימי של הראל. היום אנו גם מגלים, שויסמן "הצליח" להפסיד בשלוש השנים האחרונות כ-70 מיליון שקל על השקעותיו. יתכן שזה הכישלון הגדול ביותר של חברת הראל ובעליה - איך העסיקו וקידמו מנהל לא מוצלח כזה? בפועל, לא ברור האם ואיך כוסו הפסדים אלו, כי ויסמן הבטיח, כפי שנראה בהמשך, לכסותם.
ויסמן ביקש להשקיע בעצמו בבורסה, ובפרט לקנות אופציות על מדד מניות המעו"ף, ולהרוויח. הבעיה שלו היתה, שבתור עובד בכיר במרכז ההשקעות היה אסור לו לנהל חשבון השקעות, או להשקיע בחשבונות של אחרים.
לכן, פעל כך: פנה לכמה ידידים וחברים, שקיוה שיוכל לסמוך על הדיסקרטיות והנאמנות שלהם, והציע להם לפתוח חשבונות השקעה משותפים בחברה. הוא הסביר להם, שמכיוון שאסור לו להופיע פורמלית כשותף, יהיה החשבון על שמם בלבד, אך הוא ינהל אותו, וכיוון שהוא מקצוען, ודאי ירוויח. סוכם, שהרווחים יחולקו בין הצדדים - רובם המכריע לויסמן, מיעוטם לחבר. כדי להרגיע את החבר, הבטיח לו ויסמן שאם יהיו הפסדים, הוא עצמו, ויסמן, ישא בהם. החברים הסכימו, כי הרי יכלו רק להרוויח, ולא להפסיד.
איך "יצר" ויסמן 123 מיליון שקל
החשבונות נפתחו, והחברים השקיעו בהם סכום ראשוני, משלהם, כמה עשרות אלפי שקלים. ויסמן דאג להשיג את סכומי הכסף הגדולים. לצורך כך הפעיל את חשבון 8528 של הראל השקעות בבנק המזרחי. בשנים 2003 עד 2006 "הפקיד" ויסמן, בשורה ארוכה של הפקדות, 52 מיליון שקל לזכות החשבונות האישיים של החברים בחשבון זה.
ב-1 בינואר השנה שינה ויסמן את השיטה. הוא המציא חשבון בנק פיקטיבי, שלא היה ולא נברא, בבנק המזרחי, והחל להעביר כספים לחשבנות החברים בבנק זה. בתוך שלושה וחצי חדשים הספיק להעביר 68 מיליון שקל - עד שנתפס.
3 מיליון שקל נוספים "יצר" ויסמן על-ידי הפקדה של סכום זה בחשבונו של ג.י., שעוד נפגוש אותו בהמשך. כך יצר בסך-הכל 123 מיליון שקל.
כל הסכום הזה הוצא מהחשבונות, האמיתי והפיקטיבי, והועבר לחשבונות של לקוחות רבים. כיום ידוע על 9 לקוחות, שויסמן העביר לחשבונותיהם כ-82 מיליון שקל (לפי גירסה אחרת: כ-90 מיליון שקל). 8 מתוך הלקוחות - חוץ משדרן הטלוויזיה יעקב אילון - שיתפו פעולה עם ויסמן בצורה זו או אחרת.
איך העביר את הכספים? ויסמן ניצל את מעמדו כמשנה למנכ"ל הראל בית השקעות - ובחלק מהתקופה מנכ"ל בפועל - שהקנה לו מספר יתרונות: (1) הוא יכול לפעול עצמאית, ואיש בעצם איננו מבקר את פעולותיו השוטפות. (2) הוא יכול לפעול כמיופה כוח בחשבונות החברים, שהרי הוא עצמו נותן את יפויי הכוח. (3) הוא העביר את הכספים, 120 מיליון שקל סך הכל, לחשבונות החברים, על-ידי פעולות שעשה במחשבו האישי, כשהוא עצמו מאשר את ההפקדות, שכמובן לא היו ולא נבראו. לאמיתו של דבר, איש לא פיקח עליו, והוא עשה בחברה כרצונו.
לאחר שהעביר לחשבונות החברים עשרות מליוני שקלים, השתמש ויסמן ביפויי הכוח שנתנו לו, והורה להשקיע את הכספים ברכישת אופציות על מדד המעו"ף. הכספים שהוציא מהחברה היו אמיתיים, וכך נוצרו יתרות חובה הולכות וגדלות, בעשרות מליוני שקלים, בהון העצמי האמיתי של הראל בית השקעות.
איך הוליך שולל את רואי החשבון
לויסמן היתה בעיה: מה עושים בסוף כל רבעון, כאשר רואי החשבון המוסמכים של החברה בודקים את הנתונים? הלא הם עשויים לגלות מיד את יתרות החובה העצומות של הראל בית השקעות? כדי להסתיר את העובדות מפני רואי החשבון, נקט ויסמן בשלוש השיטות הבאות:
* ראשית, משך כספים מחשבונות הנאמנות של לקוחות, שאינם מופיעים בדוחות הכספיים, והפקיד אותם לימים ספורים בחשבונותיה של הראל. כך נוצר לרגע רושם שהכל בסדר. אחרי שרואי החשבון בדקו את הנתונים ליום האחרון של הרבעון, מיהר ויסמן והחזיר את הכסף לחשבונות הנאמנות. לדוגמא: ב-31 בדצמבר 2006 העביר 29.9 מיליון שקל מחשבון נאמנות לקוחות של בנק לאומי לחשבונה של הראל בית השקעות; למחרת, 1 בינואר, העביר את הכסף חזרה לחשבון הנאמנות.
* שנית , הוציא כספים מחשבונות של לקוחות תמימים, שאינם קשורים בפרשה, והעביר אותם לזמן קצר לחשבונותיה של הראל. לאחר היום האחרון של הרבעון, חזר והעביר את הכספים לחשבונות הלקוחות, תוך רישום הפעולה למפרע אחורה.
* שלישית, הוא העביר לרגע כספים מחשבון לא-מבוקר של הראל לחשבון הפיקטיבי, שהוזכר למעלה. דוגמא בולטת: ב-12 בפברואר השנה היתה יתרת חובה מדאיגה של 37.94 מיליון שקל בחשבון הפיקטיבי, ורואי החשבון עמדו לערוך למחרת ביקורת. ויסמן העביר מיד 37.94 מיליון שקל מחשבון "פנסיה הראל" (שהבקרה שלו נעשית כנראה בתאריך אחר) לחשבון הפיקטיבי. למחרת בדקו רואי החשבון ומצאו, שהיתרה בחשבון הפיקטיבי (שהם כמובן לא ידעו שהוא פיקטיבי) היא אפס, והכל בסדר. למחרת, 14 בפברואר, חזר ויסמן והעביר את כ-37.94 מיליון שקל לחשבון פנסיה הראל.
לבחור היתה חוצפה והעזה. לא רק שהסתיר את יתרות החובה על-ידי שלוש השיטות של רישומים לא-אמיתיים, אלא שהוא עצמו חתם על הדוחות הרבעוניים והשנתיים והציג אותם בישיבות דירקטוריון הראל בית השקעות, כדי לקבל את אישורם שהכל בסדר! האישורים ניתנו, וויסמן נשם לרווחה. אפשר היה לגשת לגניבות של הרבעון הבא.
איך הוציא 12.7 מיליון שקל
ויסמן רצה כמובן למשוך כספים מחשבונות החברים, כדי להרויח מהמעילה הגדולה. בסך-הכל משך מתשעת הלקוחות 12.7 מיליון שקל. נראה, עם זאת, שהוא החזיר לחברים חלק מהכסף, ובכיסו נשארו נטו כ-5 מיליון שקל. איך משך את הכסף? ויסמן מצא פתרונות מגוונים. נדגים זאת במקרה הגדול ביותר, של הקשרים העסקיים בין ויסמן לבין ג.י., בעל חברת חקירות.
בשלוש השנים האחרונות הפקיד ויסמן בחשבונותיו של ג.י. בהראל בית השקעות, על-ידי רישומי זיכוי פיקטיביים, כ-51 מיליון שקל. הוא משך 33 מיליון שקל מתוך סכום זה כדי לקנות אופציות על מדד המעו"ף. השקעות אלו, למרבה הצער, הסתיימו בהפסדים של כ-30 מיליון שקל. אבל מכיוון שבחשבונות של ג.י. נשאר עודף די גדול - הרי הוא לא השקיע את כל ה-51 מיליון שקל - משך ויסמן מהחשבון, בעזרתו של ג.י., כ-2.6 מיליון שקל, בשתי שיטות עיקריות: כ-1.8 מיליון שקל היו בהמחאות של הראל לפקודת ג.י., שקיבל את ההמחאה ומיד הסב אותה לזכותו של ויסמן. יתרת הכסף היתה בהמחאות של הראל לפקודת ג.י., שהפקיד אותם בחשבון הבנק שלו, ולאחר ימים ספורים העביר הכסף, בהעברה בנקאית, לחשבון של ויסמן. בשיטה זו ניצל ויסמן את העובדה, שהוא המשנה למנכ"ל: אמנם, על כל המחאה צריכות להיות שתי חתימות, אבל ויסמן חתם ראשון, ולכן לא התקשה להשיג חתימה שנייה של מורשה-חתימה אחר בחברה.
אירוע גדול אחר הוא עסקה עם אברהם כהן מרחוב קהילת ורשה 44 בת"א ושלושה מבני משפחתו. בשלוש השנים האחרונות הפקיד ויסמן 42.8 מיליון שקל בחשבונותיהם, והשקיע 30 מיליון שקל מסכום זה באופציות על מדד המעו"ף. בני משפחת כהן שילמו לויסמן, בכמה הזדמנויות, על-פי הוראתו, 2.6 מיליון שקל. ההפסדים מעסקות המעו"ף - 30 מיליון שקל.
איך מימן שיפוצים ב-800 אלף דולר בוילה
מקרה מעניין אחר משלב שני חברים של ויסמן - מנהל ההשקעות אורי ראובן וקבלן השיפוצים יורם קראוס. ויסמן העביר לראובן 5.5 מיליון שקל מכספי הראל, וסוכם שהרווחים מעסקות המעו"ף יחולקו ביניהם ביחס 80% לויסמן, 20% לראובן. בפועל, אכן חזר חלק גדול מהכסף לכיסו של ויסמן: הוא שכר את שירותיו של קראוס לשפץ את הוילה שלו ברחוב הברוש 23, בהרצליה פיתוח, בהוצאה גדולה מאוד, 700 עד 800 אלף דולר.
ויסמן מסר לראובן 12 המחאות של הראל בית השקעות בסכום כולל של כ-2.5 מיליון שקל. ראובן המיר את השקלים לדולרים. ויסמן אמר לקראוס: "גש לראובן וקבל ממנו את הכסף המגיע לך". קראוס הלך לראובן אחת לשבועיים, ובכל פעם קיבל ממנו 50 אלף דולר.
בנוסף, הפקיד קראוס בחשבונו של ויסמן 800 אלף שקל, כך שהגניבה הכוללת של ויסמן באמצעות ראובן הסתכמה בכ-3.3 מיליון שקל. גם יורם קראוס לא טמן ידו בצלחת. הוא פתח חשבון בהראל בית השקעות, קיבל כסף מויסמן, שהבטיח להעביר לו 50% מהרווחים. ויסמן הפקיד בחשבונו של קראוס כ-3.6 מיליון שקל, להשקעה באופציות, וקראוס שילם לו לפחות 700 אלף שקל.
יואב זנדברג, חבר של ויסמן, קיבל ממנו כמיליון שקל של הראל. סכום מסוים, לא ידוע, חזר לויסמן בדרך הבאה: זנדברג נכנס 5 פעמים לבנק המזרחי, סניף כופר הישוב בר"ג, יחד עם עו"ד איל ברקן, היועץ המשפטי (עד לאחרונה ) של הראל בית השקעות, וחבר משותף של ויסמן וזנדברג. זנדברג משך כספים מחשבון הבנק שלו במזומן והעבירן לברקן, שהעביר אותם לזנדברג.
היו עוד שלושה חברים: שלמה דבורי קיבל מויסמן 880 אלף שקל מכספי הראל, ושילם לויסמן כ-100 אלף שקל. דבורי מסר לויסמן כ-100 אלף שקל. חיים גוילי היה הראשון שויסמן עשה אתו את העסקים המפוקפקים, מסוף 2003. ויסמן התחיל בקטנות: הפקיד אצל גוילי 550 אלף שקל, וקיבל ממנו 25 אלף שקל. ויסמן גם הפקיד 700 אלף שקל בחשבונו של עמוס גוארטה, וקיבל ממנו כ-135 אלף שקל.
איך פעל בחשבונו של יעקב אילון
המקרה האחרון קשור עם שדרן הטלוויזיה יעקב אילון. מקרה זה יוצא דופן לעומת כל המקרים האחרים, כי אין טענה שאילון היה שותף בצורה כלשהי לגניבת הכספים. ויסמן, אגב, הסביר בחקירתו שחשש "להתעסק" עם לקוח כה מפורסם. אילון היה לקוח מן השורה, שבספטמבר 2003 פתח חשבון בהראל בית השקעות, הפקיד בו עד 900 אלף שקל ומשך חזרה כ-750 אלף שקל (180 אלף דולר). הוא אף נתן הוראה מפורשת שיתרת החובה בחשבונו תהיה לכל היותר 50 אלף שקל. ויסמן, על דעת עצמו - אילון לא ידע - הפר את ההנחיות של בעל החשבון, נתן הוראות קנייה ומכירה של אופציות מעו"ף מחשבונו של אילון, בסכום כולל של 800 אלף שקל, ולבסוף גרם להפסדים לאילון.
כמה גנב?
ברור שויסמן, על-פי כתב האישום נגדו, גנב סכומים גדולים מהחברה. אבל כמה גנב? לא ברור. בספרי הראל בית השקעות חסרים 123 מיליון שקל. המשטרה והפרקליטות איתרו עד עתה, כאמור, 82 מיליון שקל, או לכל היותר 90 מיליון שקל. רוב הכסף, 70 או 80 מיליון שקל, הלך לאיבוד כתוצאה מהשקעות לא מוצלחות באופציות על מדד המעו"ף.
המשטרה והפרקליטות מחפשים כאמור עוד כסף, בעוד חשבונות של לקוחות. לא ברור אם יאתרו את כל ה-123 מיליון שקל. הנהלת הראל מקווה, שבחשבונות של חלק מהלקוחות, לפחות, נשאר כסף מזומן שלא הושקע, ואפשר לקבלו חזרה. למעלה הדגמנו איך הדבר אפשרי, למשל במקרה הבולט של ג.י.
היום טוען ויסמן שלא נשאר לו כלום מכל המליונים שהוציא מהחשבונות - 12.7 מיליון שקל, או כ-5 מיליון שקל נטו. ההערכה היא, כפי שאומרת התובעת בתיק, עו"ד אסתי שלאין (סגן בכיר לנושאי מיסוי וכלכלה לפרקליטות מחוז תל אביב ), שהוא "מימן בכסף רמת חיים גבוהה וראוותנית".
יתכן שיש מידה של צדק בדבריה: יתכן, שחלק מ"החברים" דורשים ממנו לפצות אותם על הפסדים שגרם להם בהשקעות. זה אולי מסביר מדוע הוציא ויסמן השבוע "למכירה מהירה", כפי שפורסם ב-Nfc, את ביתו בהרצליה פיתוח, בכ-6.5 מיליון שקל. האם יתכן שכמה "חברים" לוחצים עליו להחזיר להם כספים, ולכן הוא מוכרח למכור במהירות את הבית?
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה