תמונות שתתקשו לשכוח

בוודאי קרה לכם פעם, שעוד בתחילתו של סרט מתח רב חשודים, הלבשתם קייס על דמות מסויימת, ניחשתם את הסוף והרסתם לעצמכם את החוויה. אני נוהג לכנות מקרים של השמדה עצמית מעין זו, כ"תרחיש מועדון קרב", על שם סרט הפולחן שקלקלתי לעצמי בשוגג.

בדרך-כלל אני לא מבריק במשחק הניחושים, אבל גם במקרה של "טיוטא לרצח" (שאין להשוותו לפייט קלאב), חזיתי את זהותו של האיש הרע ואת מניעיו המשוערים. אם תצליחו להימנע מכך, צפויות לכם 94 דקות מלחיצות למדי.

גיבור הסיפור הוא דיוויד לאמונט (מארק בלוקאס), המתפרנס מייצוג סופרים בפני מו"לים ומפיקי סרטים. סוכן היוצרים הצעיר מצליח מאוד בעבודתו, שכן הוא מסוגל להרשות לעצמו פנטהאוס חלומי באזור יוקרתי של ניו-יורק. במסיבת חנוכת הבית הוא שם עין על אחת השכנות, אודרי לאבין שמה (רייקו אילסוורת'). את ההתחלה הוורודה הזו, קוטע באמצע הלילה הבלש סול (ג'ון בדפורד לויד), שקיבל תלונה מאדם הטוען כי הדייר החדש הוא מסיג גבול. ביום שלמחרת, דיוויד מקבל מהעוזרת הצמודה שלו, רבקה פיי (שירי אפלבי), מכתב תודה מסתורי עליו חתום אורח שכלל לא הוזמן למסיבה. חבילות משונות ממשיכות לזרום, ומכילות תמונות של זירת רצח שדומה מאוד לדירת היוקרה, וגם חומרים תיעודים על חייו של לאמונט. מישהו מנסה להפחידו החוצה מביתו, והפרנויה מאיימת להוציא אותו מדעתו.

על התסריט חתומים ריאן סוונסון, וגדעון רף, הישראלי, שגם ביים. שלושת השחקנים המרכזיים, מוכרים בעיקר מסדרות טלוויזיה. מארק בלוקאס הופיע בכמה פרקים של "באפי ציידת הערפדים", בתפקיד ריילי פין. שירי אפלבי זכורה מהסדרה "רוזוול", שם גילמה את ליז פארקר, החברה המתוקה אך המעצבנת של אחד החייזרים. רייקו אילסוורת', מוכרת בעיקר מהופעותיה כמישל דיסלר, החל מהעונה השניה של "24". כל הצוות הנ"ל לא מרשים במיוחד על הנייר, אבל התוצאה הסופית מפתיעה לטובה.

כמעט לכל אורכו, הסרט מצליח לשמור על רמת מתח ועניין גבוהה יחסית. המעלה הבולטת שלו היא העובדה שהוא בעיקר מלחיץ. התקפות פאניקה קצרות מכות בצופים בתדירות נאותה, מצולמות עם מינימום תאורה ומקסימום תקריבים של השחקן הראשי. בלוקאס, שהיה נדמה שלוהק רק על סמך מראהו החיצוני, מפגין גם קצת אופי בשלבים מסויימים. זו היתה הנקודה החביבה עלי בסרט - התמורות הרגשיות שעובר הגיבור. הוא מתחיל כשחצן נרקיסיסטי, מאבד את ביטחונו והופך חשדן קיצוני, ואז מוותר גם על השליטה העצמית. כל זה מתרחש עד לסיום השליש השני של הסרט, שנחלש משמעותית לקראת הסוף.

המערכה המכרעת כוללת סיקוונס מעורר קבס, שלא היה צריך לעבור את שלב הטיוטא. הוא חורג מכל מה שראינו עד עתה, ונדמה כאילו נלקח בכלל מסרט אחר. גם אם הרעיון חשוב לעלילה, אין צורך להראות בפרטי פרטים את ההתרחשויות המזוויעות. ההחלטה של הבמאי להתעכב על הרגעים המבחילים, יכולה לנבוע משתי סיבות: או שהוא החליט לזעזע רק לשם הזעזוע, או שהוא פשוט לא העריך נכון את השוני וההשפעה של התמונות. כך או כך, הבחירה מצביעה על חוסר ניסיון מקצועי, מלווה בחוסר ביטחון שמא הסרט עצמו אינו חזק מספיק, ולכן יש להעניק לצופים כמה תמונות שהם יתקשו לשכוח.

"טיוטא לרצח" (במקור, "The Killing Floor"), הוא מותחן סביר בהחלט, שיסדר לכם אחלה יומית, אבל לא יסדר לכם מניקור עצבני. עד לנקודת המפנה הראשית שלו, האכפתיות והמעורבות של הצופים גדולה מהערפל העלילתי המכוון. השליש האחרון נופל מקודמיו, אבל הטוויסט הסופי מתיר את התעלומה באופן מוצלח, ומותיר את הקהל עם תחושה חיובית באופן כללי. בתנאי שלא צפיתם הכל מראש.