המוכר והקונה התווכחו והרכב לא עבר בעלות

אילנית דבש קנתה, בחודש נובמבר 2003, מאברהם אלירן, רכב מסוג אאודי והשניים לא העבירו בעלות עקב שביתה במשרד הרישוי. כשדבש פנתה אל אלירן, כעבור מספר שבועות, לצורך העברת בעלות, הלה סירב וביקש שתשלם דוחות חניה שנרשמו על שמו כשנהגה ברכב. דבש תבעה את אלירן בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות בסכום של 10,000 שקל. לדבריה, שילמה את הדוחות ולא הצליחה לאתר את אלירן שעקבותיו נעלמו. "מאחר שהרכב לא נרשם על שמי לא ניתן היה למכור אותו ולעבור מבחן שנתי".

בכתב ההגנה הכחיש אלירן את טענותיה של דבש והאשים אותה ואת בעלה בהתחמקות מרישום בעלות. אלירן הודה שמכר לדבש רכב באמצעות בעלה, אלא שהבעל שהתחייב להגיע לדירתו ולהעביר בעלות, התחמק. לדבריו, במהלך שנת 2004, לאחר שאיתר את בעלה של התובעת הלה דחה אותו, תדירות, מסיבות שונות ולא נפגש אתו לצורך העברת בעלות. בשנת 2005, אלירן התבקש לשלם דוחות חניה שניתנו בתקופה שדבש החזיקה ברכב, ונרשמו על שמו, ודבש התבקשה לשלמם בטרם תועבר הבעלות. לאחר מכן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת תשלום אגרת המבחן לרכב (טסט) והקשר ביניהם נותק.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות ריקי שמולביץ, שדנה בתיק בחודש מרס, קבעה שהאחריות לאי רישום העברת בעלות ברכב, עד היום, רובצת על כתפי שני הצדדים. "כל אחד מהצדדים טען שהצד האחר נעלם ולא ניתן היה לאתרו. איש מהצדדים לא הוכיח טענה זו כדבעי". השופטת הוסיפה שאין מחלוקת שדבש צברה דוחות חניה כשהחזיקה ברכב והחובה לשלמם חלה עליה, "דרישתו של התובע כי תחילה ישולמו הדוחות נראית לי סבירה. עם זאת החובה לרשום העברת בעלות חלה על המוכר ואני סבורה שהנתבע לא יצא ידי חובתו לדאוג לרישום העברת הבעלות ברכב לאחר ששולם לו סכום הדוחות".

בסופו של דבר השופטת שמולביץ פסקה שהנתבע ישלם לתובעת את מלוא האגרה לצורך העברת בעלות, מחצית מאגרת המבחן לצורך ביצוע מבחן הרישוי השנתי וכן 600 שקל הוצאות. השופטת הורתה לנתבע למסור לתובעת ייפוי כוח נוטריוני לצורך ביצוע רישום העברת בעלות תוך 21 יום מהמצאת פסק הדין.

השופטת שכחה לרשום שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. ת.ק: 1666/05.