גאידמק תבע דיבה מהארץ ויוסי שריד מבלי שנדרש לפרט נזקיו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (ב', 7.5.07) את בקשתם של יוסי שריד ועיתון הארץ, אשר ביקשו לחייב את גאידמק לתקן את כתב התביעה שהגיש נגדם או לחלופין, למחוק אותו, בטענה כי גאידמק תבע פיצויים בגובה 45 מיליון ש"ח, אך לא נימק כיצד הגיע לסכום פיצוי זה.

ארקדי גאידמק, באמצעות עו"ד רונאל פישר, הגיש תביעת לשון הרע נגד שריד והארץ, אך לא פרט את נזקיו. במקורה, הוגשה התביעה בגין כתבה בעיתון הארץ, אשר לטענת גאידמק פגעה בשמו הטוב. עורכי הדין של שריד והארץ, מיבי מוזר, תמיר גליק ורינת מודיאני פנו לבית המשפט בבקשה שיורה לתובע גאידמק לנמק את נזקיו. מנגד, ביקש פרקליטו של גאידמק להמנע מפירוט זה בשלב כה מוקדם של הדיון התובענה.

רשם בית המשפט המחוזי, אורנשטיין איתם, החליט כי מאחר ש"יש מקום לפצל את הדיון בשאלת החבות לשאלת הנזק, אין צורך בשלב זה בפירוט הנזקים הנטענים".

נזכיר, כי בחודש ספטמבר 2006, בכתבה מפרי עטו של שריד נכתבה הכותרת הבאה: "האם לדור יש בכלל פנים? ואם יש לו, האם אלה פני הכלב או פניו של ארקדי גאידמק?". עוד נכתב באותה הכתבה, פרי עטו של יוסי שריד, כי "מפעל החיים של גאידמק הוא מפעל מוות. את הונו העצום - מי יעריך את שיעורו - עשה בעסקות של נשק ויהלומים באנגולה, ואיזו מהעסקות מלוכלכת יותר. היהלומים מוגדרים בעולם 'יהלומי הדמים', שפירנסו ועדיין מפרנסים את מלחמות האזרחים האיומות באפריקה כולה וגם באנגולה".

מעבר לכך, הוסיף שריד, כי "כאות הוקרה על תרומתו לשפיכות הדמים, ניתן לגאידמק דרכון דיפלומטי של אנגולה, שבו הוא מחזיק עד היום, ובעזרתו הוא מצליח לנוע בעולם למרות צו המעצר הבינלאומי שהוציאה נגדו ממשלת צרפת, ואשר בגינו הוא חושש להגיע למערב".

בכתב התביעה שהגיש גאידמק באוקטובר באותה השנה, כותב בא-כוחו של גאידמק, עו"ד רונאל פישר, כי כתבתו של שריד אינה אלא "כתב שטנה, רצוף הכפשות ודברי בוז על התובע, מר ארקדי גאידמק".