"זכותה של אימא לחיות עם בנה"

אישה שזכתה באזרחות ישראלית מכוח חוק השבות ביקשה להקנות מעמד לבנה הקטין. משרד הפנים החליט לאשר הבקשה, ואולם לא הודיע על כך לאם. כתוצאה מכך נאלץ הבן לעזוב את ישראל.

כשהאם שבה ופנתה למשרד הפנים, נטען כי הבן עזב ולכן בקשתה להעניק לבנה מעמד של תושב קבע נדחית. האם, באמצעות עו"ד הילה נפתלי, עתרה לבית המשפט המחוזי.

לטענתה עזיבתו של בנה את הארץ, אינה אמורה לפגוע בזכותו לקבלת מעמד של תושב, הואיל ונאלץ לעזוב את את גבולות המדינה שלא מבחירתו אלא מכורח נסיבות שנכפו עליו - פקיעת תוקפה של אשרת התייר שניתנה לו והודעת הרשויות המוסמכות לפיה הישארות בנה הקטין בארץ ללא אשרה תפגע בסיכוייו לקבלת מעמד בעתיד.

משרד הפנים טען, בין היתר, כי האם ויתרה למעשה על בקשתה המקורית. לדבריו "משחלפו שנתיים מיום עזיבתו של העותר את הארץ ועד שהגישה אמו את הבקשה לאישור כניסתו לביקור בישראל... הרי שיש לראות בכך זניחת הבקשה המקורית להענקת מעמד בישראל".

השופט י' סובול פסק (ב', 30.4.07) כי בטיפולו של משרד הפנים בבקשה נפלה תקלה ששינתה את מצבו של העותר לרעה. לדבריו, לאחר שהוחלט להעניק לבן אשרת תלמיד היה אמור משרד הפנים לשלוח הודעה על כך, "גישת המשרד, לפיה היה על העותרת להתדפק על שעריו מעת לעת לשם בירור גורל הבקשה, אינה הולמת מינהל תקין".

בית המשפט הזכיר, כי "הזכות של הורה - לגדל את ילדיו ולחיות עמם, וזו של הילד - לדור ולחיות עם הורהו תחת אותה קורת גג, אלו הינן זכויות טבעיות מובנות מאליהן, שאין צורך להכביר מילים אודות חשיבותן ועוצמתן".

לפיכך הורה לשוב ולבחון את הבקשה לפיה יש מקום להעניק לעותר מעמד של תושב קבע בישראל.