פסק דין: "תנועת אצבע מגונה אינה מהווה עילת תביעה"

שושנה מחלוף מחדרה ומאיר אוחנה הסתכסכו לאחר שמחלוף קנתה מאוחנה דלת ומשקוף ושילמה תמורתם 2,000 שקל. מכלוף לא היתה מרוצה מההתקנה ותבעה את אוחנה, בחודש דצמבר אשתקד, בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה בסכום של 2,450 שקל.

לטענתה, אוחנה הרכיב את הדלת, באופן רשלני, 8 חודשים לאחר שהתקין את המשקוף שניזוק, הדלת נותרה עקומה ולא ניתן לסגור אותה. "למרות שביקשתי מאוחנה לתקן את הדלת באופן שתיסגר, הוא לא עשה זאת. באחת הפעמים כשהגעתי לחנות שלו הוא צעק עלי ועשה לעברי תנועת אצבע מגונה. בפעם אחרת דחף את בעלי".

מחלוף ביקשה מבית המשפט לחייב את אוחנה בסכום של 300 שקל בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בעטיה של התנועה המגונה, 150 שקל הוצאות נסיעה וטלפון וכן החזר התשלום עבור הדלת בסך 2,000 שקל.

אוחנה הכחיש בכתב הגנה את כל טענותיה של מכלוף. לדבריו, הדלת הותקנה במקצועיות וללא תקלות, הוא לא עשה תנועת אצבע מגונה ובוודאי לא דחף את בעלה. לטענתו, מחלוף הגישה תביעת סרק לאחר שסירב להיענות לבקשתה, הלא מוצדקת, לספק לה שלושה אריחי קרמיקה בעוד שבהזמנה נרשם שהזמינה אריח אחד וזה מה שסופק.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, נילי פלד, שדנה בתיק בחודש שעבר, התייחסה בפסק הדין לעדותה של מחלוף שהדלת תוקנה על-ידי בעל מקצוע ולעדותו של בעלה, ויקטור מחלוף, בעניין הדחיפה שכאמור, הוכחשה על-ידי אוחנה. "אין מחלוקת שהדלת שסיפק הנתבע מורכבת בביתה של התובעת ואין מקום לפצותה בעלות הדלת. אף אם היתה דחיפה כפי שהעיד עליה ויקטור מחלוף, שלא ייחס לדחיפה משמעות של ממש, הרי ויקטור שלכאורה הותקף, איננו תובע, והתובעת אינה יכולה להיפרע בגין מעשה עוולה שנעשה אם נעשה כלפיו".

בעניין התנועה המגונה נפסק: "אני מקבלת את גרסת התובעת שהתרחש אירוע כזה, במהלך ויכוח קולני בינה לבין הנתבע ואין ספק שמעשה זה ראוי לגינוי, אך לדעתי אינו מהווה עילת תביעה המזכה בפיצוי כספי".

בסופו של דבר השופטת דחתה אתה התביעה ללא צו להוצאות. השופטת שכחה לציין בפסק הדין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 1791/06