יו"ר המועצה לשלום הילד: לבחון מחדש אמנת האג

אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, בסוף שנת הלימודים הנוכחית, יוחזרו להולנד שני ילדים אשר נחטפו לפני כשנתיים על-ידי אמם לישראל. זאת לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת האם לדיון נוסף בפרשה.

ההחלטה התקבלה תוך מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון. דעת הרוב בראשות השופט יוסף אלון, קבעה כי יש להחזיר את הילדים להולנד בהתאם לאמנת האג. דעת המיעוט של השופט רובינשטיין, גרסה כי יש לאפשר עריכת דיון נוסף לאחר קבלת חוות דעת מקצועית פסיכולוגית אשר תהיה קשובה לרצון הילדים.

ראשיתה של הפרשה בנסיעתה של בחורה ישראלית אחרי שירותה הצבאי להולנד, ונישואיה עם הולנדי. לזוג נולדו שלושה ילדים, אך יחסיהם עלו על שרטון והם התגרשו. בני הזוג המשיכו להתגורר בהולנד כשעם האם התגוררו שני הילדים הצעירים יותר. ביולי 05', חזרה האם לישראל והודיעה לאב כי אין בדעתה לשוב להולנד. האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, ודרש להחזיר את הילדים הנחשבים ל"חטופים" על-פי אמנת האג, אך בית המשפט קיבל את טענת האם כי חל על הילדים סעיף ה"חריגים" באמנה, הקובע כי יש להתחשב בהתנגדות הילדים להחזרתם להולנד, כפי שזו הובעה בפני שופטת בית המשפט ופקידת הסעד.

בית המשפט המחוזי בחיפה שאליו ערער האב, הפך את ההחלטה, וקבע כי רצונם של הילדים "אינו מגיע כדי הרצון הנחוש והדומיננטי של הקטין שלא לחזור לארץ ממנה נחטף, כפי שנדרש לצורך החלת החריג", ויש להחזיר את הילדים אל האב בהולנד. בהחלטה, ציין בית המשפט את העדרה של חוות דעת של מומחה שהייתה דרושה לצורך קבלת המסקנה בדבר רצונם של הילדים.

האם פנתה לבית המשפט העליון בבקשה להורות על עריכת דיון נוסף תוך קבלת חוות דעת של פסיכולוג מומחה אך בקשתה נדחתה. בהחלטה כתב השופט יוסף אלון כי "הנחת המוצא העיקרית של האמנה הינה כי זכותו הבסיסית של ילד קטין שלא ייחטף ממקומו ומארצו". הוא הוסיף כי בית המשפט לענייני משפחה הפריז בכל הנוגע ל"אוטונומית הרצון" של הילדים. לדבריו, אומנם הילדים ביטאו את התנגדותם לחזור לאביהם, אך בסופו של דבר מדובר בילדה בת 12 ו"אין בהבאת עמדתה כפי שפורטה בפסק הדין - לבטא את מידת הבנתה את מכלול הנתונים המרכיבים של הסיטואציה בה היא נמצאת ואת ההשלכות העשויות להיוודע להתנגדותה לחזור להולנד, על מכלול ההיבטים המשפחתיים, התרבותיים והאחרים העשויים לנבוע מההחלטה הזו".

השופט אלון הורה להחזיר את הילדים להולנד מיד עם תום שנת הלימודים הנוכחית "ולא יאוחר מיום 5 ביולי 07'".

שופט המיעוט, רובינשטיין, סבר כאמור כי יש להחזיר את הנושא לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי ולהחליט רק לאחר קבלת חוות דעת של מומחה. שופטת בית משפט לעניני משפחה ופקידת הסעד התרשמו מרצון הילדים להשאר בארץ, ויש לקחת בחשבון את העובדה כי הילדים נמצאים בארץ כבר שנתיים "ופיתחו עולם לימודי וחברתי כאן", כתב רובינשטיין.

יו"ר המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אמר בתגובה כי המחלוקת בין שופטי ההרכב משקפת מתח הנובע מסתירה שבין שתי ההאמנות, אמנת האג ואמנת זכויות הילד. קדמן הדגיש כי שתי האמנות באו לאויר העולם כדי לדאוג לטובת הילד, אך אמנת האג, הוותיקה יותר, שמה דגש על "טובת הילד הכללי" כבסיס לטובת הילד הפרטי, ואמנת זכויות הילד עוסקת בעיקר בטובת הילד הפרטי.

אמנת האג נועדה למנוע מצבי חטיפת ילדים ונתנה מענה למצבים בלתי אפשריים, אמר קדמן. לדבריו, בזמנו, טיפלה המועצה לשלום הילד בפרשה שבמהלכה נחטף ילד שלוש פעמים על-ידי אביו המתגורר בחיפה ואמו בצרפת. "לא צריך להיות גאון להבין מה קורה לילד כזה", אמר קדמן.

הרציונאל שעמד בבסיס אמנת האג הוא שיש למנוע עשיית עוול לילדים על-ידי כך שהחוטף לא יצא נשכר מהחטיפה אך לעיתים המחיר הוא עוול פרטני, הדגיש קדמן.

לדבריו, המתח הקיים בין שתי ההאמנות בא לידי ביטוי בהתנגשות בין שופטי הרוב למיעוט. שופטי הרוב בראשות השופט אלון היו "פורמליים" ופעלו על-פי אמנת האג הקובעת שאין להתחשב ב'ילד הפרטי', סעיף ה"חריגים" מיועד למקרים קיצוניים בלבד של "סכנה מוחשית", וכי התחשבות בדעתם הילדים נוגעת לילדים גדולים יותר ולא לגילאי 12 ו-10 בפרשה זו. שופט המיעוט רובינשטיין ביטא, לדברי קדמן, את הדאגה ל"ילד הפרטי".

פרשה זו, לדעת קדמן, יכולה להוות 'תמריץ טוב' ליזום דיון מחודש באמנת האג בכל הנוגע לסתירה שבינה לבין אמנת זכויות הילד ולבחון מחדש את תפיסות היסוד שלה הנותנות עדיפות ל"ילד הכללי" על פני "הילד הפרטי". "אמנת האג אינה תורה למשה מסיני. עברו יותר מ-25 שנים מאז נחקקה. הגיע הזמן לחשוב האם אכן יש להעדיף את טובת הילד הכללי על פני הפרטי. צריך לערוך שינוי שיאפשר התחשבות בילד הפרטי ולא רק בצורך למנוע חטיפות".

ד"ר קדמן הוסיף כי המועצה למען שלום הילד תציע לשר המשפטים, השר הממונה על יישום האמנות, לערוך דיון באמנת האג ולבחון אותה מחדש.