חלוץ

הרמטכ"ל הוא המפקד העליון של הצבא, והמקור העיקרי למידע על הצבא, תוכניותיו, יכולותיו והמלצותיו בפני הדרג המדיני. מעורבותו האישית בהחלטות בתוך הצבא ובתיאום עם הדרג המדיני היתה דומיננטית.

* הרמטכ"ל לא היה ערוך ומוכן לאירוע הצפוי. כאשרי אירעה החטיפה, הוא פעל אימפולסיבית. הוא לא העמיד את הדרג המדיני על מורכבות הזירה, ולא הציג בפניו מידע, הערכות ותוכניות שהיו בצבא ברמות תכנון ואישור שונות ושהיו מאפשרות התמודדות טובה יותר עם אתגריה.

* בין השאר, הרמטכ"ל לא הציג בפני הדרג המדיני את המצב הירוד של המוכנות וההיערכות של הצבא לביצוע מהלך קרקעי, במידה ויידרש ואת העובדה שעל-פי תוכניות הצבא וניתוח הזירה - תגובה צבאית של צה"ל עלולה לחייב מהלך כזה בהסתברות גבוהה.

* אחריותו של הרמטכ"ל מוחמרת בשל העובדה כי ידוע שהן ראש הממשלה והן שר הביטחון היו חסרי ידע וניסיון מספיקים בנושאים הרלוונטיים, ובשל העובדה שיצר אצלם את הרושם כי הצבא ערוך ומוכן וכי יש לו תוכניות פעולה למצב זה.

* הוא אף לא נתן מענה של ממש לספקות שהועלו לגבי התגובה המוצעת בימים הראשונים של המלחמה, ולא הציג בפני הדרג המדיני את המחלוקות הפנימיות בצבא בנושא התאמת היעדים המוצהרים ודרכי הפעולה שאושרו.

* בכל אלה כשל הרמטכ"ל במילוי תפקידו כמפקד עליון של הצבא וכמרכיב קריטי במנהיגות המדינית-ביטחונית, וגילה חסר במקצועיות, באחריות ובשיקול דעת.