מי היה האיש הראשון שאמר "פאק"?

מלחמת בני אור בבני חושך מתוארת בסרטו התיעודי של סטיב אנדרסון, שעוסק במקורותיה ובמשמעויותיה של המילה האנגלית ששמו של הסרט מתהדר בה.

בני אור הם אלה שמשתמשים במילה הזאת על כל נגזרותיה בחופשיות מענגת; בני החושך הם אלה שנרתעים מהשימוש בה, אפילו כאשר היא מבטאת אושר והתרגשות (כמו במקרה של הזמר בונו, שעורר שערורייה לפני כמה שנים, כאשר בטקס חלוקת פרסי הגראמי הוא השתמש בה כדי לבטא את שמחתו על זכייתה של להקת יו 2 בפרס) והדרך היחידה שבה הם מוכנים להתייחס אליה, במידה שהם בני חושך ליברליים, זה לכנות אותה בביטוי "מילת האף".

מסרטו של אנדרסון למדתי שהפעם הראשונה שהמילה הופיעה בכתובים היתה ב-1475, כאשר היא נכללה בשיר סאטירי שתקף את הכנסייה. למדתי גם שהפעם הראשונה שהמילה נכללה במילון היתה בסוף המאה ה-16 וגם, שוויליאם שייקספיר מעולם לא השתמש במילה הזאת, אך רוברט ברנס, המשורר בן המחצית השנייה של המאה ה-18, כן.

כמו-כן, למדתי שאף אחד אינו יודע מה מקורה של המילה; ההנחה השכיחה ביותר, שארבע האותיות המרכיבות אותה הן ראשי התיבות של המשפט האנגלי האומר "ניאוף ברשות המלך" היא מוטעית. אינני מבין איך הסתדרתי בלי כל המידע הזה עד-כה.

האם 90 דקות אינן זמן ארוך מידי כדי לדון במילה קצרה אחת? לא וכן. לא, משום שאנדרסון מתכוון בעזרת המילה הזאת לתאר את המאבק בין שמרנות תוקפנית למתירנות מפרפרת, שמאפיין את המתרחש כיום בחברה האמריקנית; כן, מכיוון שאנדרסון אינו מצליח לממש את יעדו בצורה מספקת.

הסרט מבקש לתאר את האופן שבו נעשה שימוש במילה בקשת רחבה של הקשרים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים; הוא מורכב מדוגמאות הלקוחות מההיסטוריה - הידעתם שהסרט האמריקני הראשון שבו המילה הושמעה בחטף היה "מאש" של רוברט אלטמן? - ומשורה ארוכה של ראשים מדברים, מהימין ומהשמאל, שמביעים את דעתם על המילה, קסמה, יעילותה או הסכנות הטמונות בה. הצרה היא שאף אחת מההבחנות האלה אינה מעמיקה דיה, לדוברים יש נטייה לחזור על עצמם, והסרט הופך לבסוף לטרחני לא פחות ממישהו שמשתמש במילה ללא הרף עד שהיא מאבדת את עוקצה.

בזמן הצפייה בסרטו של אנדרסון נזכרתי בסרט התיעודי המבריק "האריסטוקרטים", ששודר אף הוא אצלנו לפני כמה חודשים, והוא השתמש בבדיחה גסה ותיקה כדי לדון באותם נושאים בהם הסרט הנוכחי מבקש לגעת.

בעוד ש"האריסטוקרטים" התפתח באופנים מפתיעים ושנונים, "פאק" נעול בטריוויאליות של עצמו, ולרגעים יש הרגשה שהבמאי שלו עצמו אינו אלא כמו ילד שמשתעשע בשימוש במילים גסות כדי לבדוק את הגבולות שהוצבו לו, וסרטו לפיכך אינו אלא סוג של התרסה שמסמנת שמרנות דווקא.

"פאק". yes דוקו. ראשון, ב-22:00.