האם אנונימיות גולשי האינטרנט בסכנה?

בית המשפט המחוזי פסק באופן תקדימי, כי לגישתו יש לאפשר חשיפת פרטיו של "גולש אנונימי", בהתקיים מספר תנאים, אך מכיוון שפסק דין זה מהווה שינוי מגמות של בית המשפט, לא חייב את חשיפת פרטיו של הגולש הספציפי. בית המשפט ביקש להזהיר גולשים להבא, שלא יוטעו לחשוב כי לדבריהם לא יהיו השלכות.

וכך החל סיפור המעשה: באתר Ynet קיים פורום רפואי, בו רמי מור משתתף באופן פעיל. בפורום התפרסמו שלוש אמירות של גולשים אשר לטענתו הוציאו דיבתו. מור פנה אל האתר ואל חברת האינטרנט ברק, כדי שאלו יספקו בידיו את פרטי ה-IP של הגולשים ואת פרטיהם.

בדיון שנערך בפני בית המשפט השלום, נדחתה בקשתו של מור לחשוף את זהותם של המגיבים האנונימים. מור הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי שירשה לו לערער על ההחלטה שלא לחשוף את זהות המגיבים. השופט יצחק עמית, אף שפירש כי לאור עובדות המקרה נטיית לבו היא לפסוק בחיוב ולאפשר למור לערער על ההחלטה, הרי שבמקרה זה, לאור חדשנות פסיקתו, מור לא יזכה לקבל לידיו את פרטיהם של הגולשים, כיוון שבית המשפט מזהיר קודם שמעניש. אולם להבא גישת בית המשפט תהיה שונה.

בית המשפט דן בחשיבותה של האנונימיות וציין כי מיקודה הוא בזיקתה לחופש הביטוי. לדעת השופט עמית, "יש פלח רחב מאוד באוכלוסיה, שהיה נמנע מלהביע את דעתו אילו היה מחוייב להזדהות". בפסיקה המנחה בנושא עד כה, פרשת פלונית, נקבע כי "האנונימיות מאפשרת לנו לשפוט דברים לגופם, ולא לגופו של דובר. האנונימיות מאפשרת דווקא לחלשים ולמוחלשים בחברה להשמיע את דעתם ללא מורא וללא פחד, ומבלי שדבריהם ייחסמו על הסף בשל דעות קדומות".

בית המשפט ציין, כי לטעמו "יתרונותיה של האנונימיות ברשת עולים על חסרונותיה ויש לראותה כנגזרת של חופש הביטוי ושל הזכות לפרטיות". השאלה שהונחה בפני בית המשפט היתה "האם הגנת האנונימיות משתרעת גם על הביטוי המשמיץ?".

לדעת השופט יצחק עמית, "האנונימיות אמורה לשרת את חופש הביטוי אך לא להתנגש בחופש הביטוי, וככל שהביטוי מוגן הוא יישאר כזה בין אם המפרסם מזוהה ובין אם הוא אנונימי. ולהפך, אם הביטוי אינו מוגן, הוא לא ייעשה מוגן רק בשל כך שהמפרסם הוא אנונימי".

מבחן גמיש לבחינת תוכנו של פרסום אנונימי

"המבחן הראשוני לבדיקת תוכנו של הפרסום הוא, האם היתה עומדת לתובע זכות תביעה נגד המפרסם, אילו זהותו היתה ידועה לו.

עם זאת, ברי כי למדיום יש השפעה מסויימת על המסר וכי לאור ייחודו של השיח המקוון ומאפייניו, יש ליתן לחופש הביטוי הגנה מכסימלית במסגרת החוק. יש להניח כי בעתיד, בתי המשפט יאמצו מבחן גמיש יותר בשאלה אם הפרסום באינטרנט מהווה לשון הרע, או יתנו פירוש רחב יותר להגנה של הבעת דעה. זאת, בין היתר, מהטעם שהביטוי האנונימי הוא "ביטוי מוחלש" שהקורא הסביר אינו נותן לו משקל של ממש."

לאור האמור, סיכם בית המשפט, כי אינו רואה מניעה להתערבות של בית המשפט, כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה על פניו עוולה בנזיקין.

קשה לדמיין, מציין השופט, "כי מי שמפיץ ברשת תמונות עירום, או מכתבים אינטימיים של פלונית, יוכל להסתתר מאחורי מסך האנונימיות למרות הפגיעה הקשה בפרטיותה. כך גם לגבי השמצות וביטויים פוגעים, שאין בינם לבין הבעת דעה לגיטימית ולא כלום. אדרבה, העובדה שהכותב יכול להישאר 'רעול פנים' עשויה לעודד ניצול לרעה של האנונימיות, כך שבחסות האנונימיות, חופש הביטוי יהפוך לחופש הביזוי והשיסוי".