האלי ברי וברוס וויליס מעיפים ניצוצות

הסרט "זרה מושלמת" מתהדר בקאסט מבטיח, הכולל את האלי ברי וברוס וויליס בתפקידים הראשיים, ואת ג'ובאני ריביסי כשחקן משנה. הבמאי שלו הוא ג'יימס פולי, שברזומה שלו תמצאו בעיקר דרמות מתח נשכחות (ע"ע "משחקי אמון"), אבל גם את "גלנגרי גלן רוס" עתיר הכוכבים. אך למרות הכל, כנראה שהסרט הזה ייזכר בעיקר כתשובה לחידת הטריוויה: מה שמו של הסרט הראשון שצולם ב"גראונד זירו", מאז אסון התאומים?

העלילה דווקא אינה עוסקת בהתקפת הטרור הנודעת, אלא בפרשת רצח מקוונת. עיתונאית מתפטרת בשם רואינה (ברי), פוגשת דמות מעברה ברכבת התחתית. היא מתוודעת לרומן וירטואלי שהתפתח בין חברתה לבין הריסון היל (וויליס), מנהל נשוי של חברת פרסום גדולה. זמן קצר לאחר מכן החברה נרצחת, ומוציאה את "רו" למסע אחר האמת. היא נעזרת במיילס (ריביסי), גאון מחשבים וחבר קרוב, ומתחילה לעבוד בחברה של היל כדי להתקרב אליו. במקביל היא והבוס מנהלים מערכת יחסים גם בחדרי הצ'אט, ואנו מגלים כי לכל המעורבים בפרשה יש סודות שהם מסתירים.

הבעיה העיקרית של הסרט הוא התסריט. האחראים לו הם טוד קומרניקי, שעיבד למסך את הסיפור מאת ג'ון בוקנקאמפ. אם אין לכם מושג מי אלו - אתם לא לבד. זהו סרטו השני של קומרניקי אחרי "אהבה במחתרת", וגם בוקנקאמפ הוא עדיין טירון במונחים הוליוודיים, כאשר "לקחת חיים" הוא הסרט הבולט ביותר ברפרטואר הקצרצר שלו. חרף חוסר הניסיון המשותף, ניכר כי השניים מאוהבים לחלוטין בתסריט הבוסרי שלהם, ומעיבים על סיכויי ההצלחה שלו כסרט. הם דחסו כל כך הרבה התרחשויות שונות בחשיבותם לתוך 109 דקות, עד כי פלאשבק לסצינות קודמות הופיע כבר אחרי 10 דקות מהפתיחה. בנוסף נדמה שהמטרה היחידה של מספר סצינות, היתה להכניס את האלי ברי לסיטואציה שבה היא צריכה ללבוש או לפשוט שמלת ערב. אך על זה קשה להתלונן.

הרעיון למקם את מירב ההתרחשויות בזירה הוירטואלית לא חביב עליי באופן אישי, והוליד כמעט אך ורק סרטים בינוניים ומטה. "פירצה ברשת" הוא האחרון שאני זוכר, או בעצם כבר הספקתי לשכוח. עולם המחשבים מספק לתסריטים המון בעיות עלילתיות, שאת רובן פותר מיילס בקלות יחסית. מצאתי את עצמי תוהה יותר מפעם אחת מדוע הוא לא עשה זאת קודם, ולמה הוא מסכן את חייה של חברתו כאשר הוא יכול לטפל בעצמו בכל הפרשה. גם הניסיון ליצור מתח מיני וירטואלי לא עלה יפה. כאשר האלי ברי משוטטת ומצ'וטטת במרחב הקיברנטי המלוכלך, אין בזה אפילו טיפ-טיפה של סקסיות.

לעומת זאת, הסצינות המשותפות של ברי עם וויליס העיפו ניצוצות, והיו מחרמנות לאללה, בהיעדר ביטוי מוצלח יותר. לזה בדיוק מתכוונים כשאומרים "כימיה" בעגה הקולנועית. כמובן שהרגעים האלה הגיעו מעט מדי ומאוחר מדי, אבל העיקר שהגיעו. בהתייחס למשחק של ברי, אציין ששיער ארוך בהחלט מחמיא לה. את ריביסי תמיד נחמד לי לפגוש על המסך, במיוחד כאשר הוא מגלם דמויות מעט מוזרות ואפלות כמו הפעם. ו-וויליס הזכיר לי בסצינה כלשהי למה אני מת לראות את "מת לחיות 4.0".

לזכותו של "זרה מושלמת" ייאמר שהטוויסט הסופי שלו מפתיע לטובה. נכון שהוא מצליח לעשות זאת בעיקר מכיוון שעד לאותה נקודה, פיזר התסריט יותר חול בעיניים מאשר רמזים מועילים, אבל זה עדיין מוסיף לו נקודות. ואולי אני פראייר עם זיכרון קצר, אבל תנו לי כמה רגעים מחשמלים בין שני כוכבי על, וסופר טוויסט אחד לקינוח - ואלך הביתה מרוצה. אם תשאלו את דעתי בעוד פרק זמן ארוך יותר, סביר להניח שלא אזכור הרבה ממה שהיה לסרט להציע. אך כאמור, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

צילום: שיעור בכימיה קולנועית