ביקורת מסעדה: לנער הזה התפללתי

גבריאל, על שמו קרוי מוקד הכתבה אותה שוטפות עיניכם, היה מלאך, מעין שליח אלוהות, שבכל הדתות איכשהו מתקשר לבשורות: המצטלבים זוכרים לו איך דיווח למריה על הולדתו הצפויה של ישו, ביהדות הצמידו לו קרדיט על כך שבישר לאברהם על הולדת יצחק, ואצל המוסלמים, שכבר קוראים לו בחיבה ג'בריל, הוא קיבל פוליצר על הבאת דבר ההתגלות לנביא מוחמד. מדובר, רבותיי, ברוני דניאל של כל הזמנים.

השם "גבריאל" מתנוסס גם מעל דלת עץ כבדה ברחוב מונטיפיורי 42 בת"א, בבניין שניצב שם עוד מ-1935. כבר שנתיים שהכיתוב שם, מסמן את פתחו של בית קפה-ביסטרו מעוצב להקסים, ופותח חריץ מסקרן לבועה האירופית שבפנים. השבוע פתחתי את דלת הקסמים. לא סתם כי התחשק לי, למרות שגם זה קורה לפעמים, אלא בגלל שלאחרונה הגיעו בשורות מסקרנות מכיוון הדלת, בדמות שף חדש, ולא סתם שף - רועי סופר. מדובר בשף הוירטואוז של פנגיאה הי"ד, המסעדה ההרצליינית שהוביל, זו שקבעה רף חדש ויציב ליצירתיות, תעוזה וביצוע בכל הנוגע לז'אנר הפיוז'ן, והיוותה מוקד עלייה לרגל לאניני טעם מאותגרי חיך שלעסו כבר הכל, ולפחות פעמיים.

השידוך הלא צפוי בין גבריאל לסופר אומנם הניף כמה גבות אל על, גם מאחר וגבריאל שגשג עוד במתכונתו הקודמת כבית קפה שעיקרו התפאורה, אבל ממרחק של זמן, איחוד הכוחות נראה הגיוני למדי, במיוחד עבור הסועדים. ובנימה דודתית: מה רע? הרווחנו ביסטרו אירופאי חתיך, שגם יודע לבשל, ואפילו מרוסן לטובת החיך התל אביבי הרחב. וחוץ מזה, עדיין אפשר לשבת שם רק על קינוח וקפה מבלי שירססו אתכם עם מדביר חרקים.

השער נפתח וגבריאל נגלה בפנינו במלוא הדרו: ערב רב של שולחנות, כסאות וכורסאות עם מבטא צרפתי כבד, כל אחד שונה ויפה ממשנהו, פמוטים, שנדלירים עתיקים ושלל פיצ'פקעס שנבחרו ביד בוטחת. הכל פזור בחללי המסעדה, שמשתרעים על מגוון מפלסים - בחדרים הפנימיים, בחצר המקורה או במרפסת העליונה - שמתאימים לכל נישה של מצברוח, בעיקר מהזן האסקפיסטי. על המרפסת ממוקם גם בוטיק לייף סטייל יוקרתי (ויקר, מה חבל) שמציע מרכולת כלי בית מעוצבים ופרודוקטים לבישול מהזן הדליקטסי. התיישבנו לנו בחצר המקורה, מאוגפים בשולחנות תיירים, וצפינו במשלחות השופינג, נאגלות של נשים שמדדות לחנות לאחר הארוחה. מסתמן שחלקן טרם חזר הביתה.

פצחנו במנת לחם פציחה ובשני קוקטיילים מרירים - בנדיקטין, קמפרי ואשכוליות (38 ₪) וג'ין עם ביטר למון (34 ₪). הלחם הכפרי היה חם וטרי, עם קרום עבה וקראנצ'י ופנים רך וריחני וניכר שנאפה לא מזמן. הוא הוגש עם פנכות חמאה רכה, טחינה על סף הגולמית והפתעה אשכנזית אך טעימה - חזרת עדינה. ההשפעה האשכנזית הלא אופיינית, שהגיעה אולי מהחלל, שבעבר איכלס את מסעדת בבל'ה היהודית, ניכרה גם באחת מהמנות הראשונות שהזמנו, שהיוותה את הספיישל היומי - 6 אספרגוסים חלוטים עם סלט של שקדים קלויים, תפוחי עץ ומיקרו סלק בויניגרט שקדים, יוז'ו ולימון (48 ₪). היה מתוק, ואני מהחמוצים, אז לא כל כך הסתדרנו. הצד השני של השולחן ביקש וקיבל סביצ'ה מפלמידה לבנה עם קוביות שומר, קוביות ג'לי צ'ילי אדומות ומעקצצות, פלחי אשכוליות ותפוזים, פיסטוקים קלויים וכוסברה (49 ₪). מנה מהממת, רעננה ומרעננת, המערבת טעמים חמוצים, מתוקים ומלוחים לכדי מקשה אקזוטית אחת (49 ₪).

בשלב העיקריות נחתו על השולחן נתח ראוי של פילה בקר בדרגת מידיום-רייר, שנח על פירה אגוזי ומושלם שנחטב מערמונים ותפוחי אדמה, וקיבל שפריץ של ציר בקר וצ'אטני בצל מתקתק (100 ₪). המנה השנייה שלנו הורכבה מערימה מכובדת של שרימפס קריסטל טריים וסקאלופס קנדיות, שהונחו על תבשיל שעועית לבנה, ארטישוק, עגבניות וזיתים (94 ₪). מנה מופלאה, שנתנה נענוע נעים לאגן הים תיכוני שלנו. ביקשנו חצי לימון מהמלצרית, השפרצנו פנימה ואז היא בכלל התחילה לשיר ביוונית.

לקינוח חתמנו עם תותים טריים בקרם פרש וסירופ וניל (30 ₪) שהיו, ובכן, תותים. ועם קינוח נוסף ומומלץ לחובבי שוקולד והפתעות, של מוס שוקולד, שהחביא בתוכו קרם וניל (36 ₪).

לסיכום: בשורה מהפכנית, המובעת בקולי קולות, אין כאן. ולא תמיד צריך. גבריאל לוחשת בשורה מוכרת, שלפעמים נוטים לשכוח כאן, בארץ הטרנדים - ביסטרו אמיתי, ראוי לשמו, שמעניק הפוגה אמיתית מהעולם הזה (ולמען ההגינות, מהמדינה הזו), אסתטית וקולינארית, ומעניק תמורה מלאה למחיר. אוטוטו אני כבר קוראת לו גבי (או גברי, איך שיעדיף).

גבריאל - מונטיפיורי 42 תל אביב, 03-5667020