מועצת הפרחים: ישראל במקום האחרון מבין מדינות המערב בתמיכה בחקלאות

ישראל ממוקמת במקום האחרון מבין מדינות המערב בתמיכה בחקלאות, כך עולה מניתוח כלכלי שערכה מועצת הפרחים, בסיועו של מקס וייל, לשעבר מנהל אגף הפרחים, בשרות ההדרכה של משרד החקלאות.

השוואה בין המדינות, מגלה שהתמיכה בחקלאות בישראל מסתכמת בפחות ממחצית מהתמיכה בחקלאות במדינות אחרות במערב.

נתונים שריכזה מועצת הפרחים מגלים, כי התקציבים הממשלתיים לתמיכות וסובסידיות לחקלאים גבוהות במדינות המערב לאין שיעור מאשר בישראל: בארצות הברית - 22% מסך הפדיון החקלאי, באיחוד האירופי - 34% ביפן - 64% ואילו בשוויץ 71%.

לעומת זאת, בישראל, ההיקף הכולל של תמיכות לחקלאות, כולל מימון החטיבה להתיישבות, מגיע ל-500 מיליון שקל. לאלו מתווסף סכום של 300 מיליון שקל כסבסוד תשומות המים, ובסך הכל: 800 מיליון שקל בשנה, שהם 5.3% מהפדיון השנתי של החקלאות בישראל, המסתכם ב-15 מיליארד שקל.

בנוסף, לוקחת בחשבון תקציבים שניתן לראות אותם כתמיכה עקיפה בחקלאות, ובהם השתתפות הממשלה בהסדרי חובות בהתיישבות, מגיע הסכום הכולל של התמיכה ל-1.7 מיליארד שקל, שהם 11.3% מסך כל הפדיון של החקלאות.

ההבדל בין התקציבים הניתנים לחקלאות בישראל למדינות אחרות בא לידי ביטוי בסיוע ליצוא החקלאי. בשנת 2001, שהיתה שנת משבר מבחינת שערי החליפין של השקל מול המטבעות הזרים, ממשלת ישראל תמכה ביצוא החקלאי בסכום של 11.3 מיליון שקל. בעזרת סכום זה נדרשו החקלאים להתמודד מול חקלאים באירופה, הנהנים, כאמור, מתמיכה ממשלתית בשיעור של 34%.

מנכ"ל מועצת הפרחים, יעקב סיטון מסר, כי מדיניותן של ממשלות ישראל גרמה לכך שחקלאות ישראל עוברת מחקלאות משפחתית לחקלאות ריכוזית של משקים גדולים עם ראיסים. בתהליך זה מאבדת החקלאות את צביונה ההתיישבותי והתוצאה ניכרת לעין כל במשבר בהתיישבות הכפרית.

בפועל, 90% מהחקלאות בישראל היא באזורי הפריפריה בנגב, בגליל ובקו התפר במקומות שבהם החקלאות היא האלטרנטיבה התעסוקתית המרכזית.

במדינות המערב, שאמונות על עקרונות הכלכלה החופשית, שוררת הבנה כי דווקא במסגרת הכלכלה המערבית קשה לחקלאים במשקים המשפחתיים להתפרנס ללא תמיכות, והמשך קיום החקלאות נחשב בהן לאינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. כפי שישראל למדה בתחומים רבים מאירופה וארצות הברית, כך עליה לעשות גם בנושא היחס לחקלאות ולחקלאים.