במהלך שנת 2006 היה טריילר אחד ששיגע את הרשת - הטריילר של "300", אפוס מלחמה היסטורי על-פי נובלה גראפית של פרנק מילר ("עיר החטאים"). הבמאי, הכמעט אלמוני, הוא זאק סנייידר, שאת הרזומה שלו מפאר רק סרט קודם אחד, רימייק ל"שחר המתים". בכל זאת, ההייפ שבר שיאים, ומאוחר יותר גם הסרט. "300" הקדים בהרבה את עונת הבלוק-באסטרים בארה"ב, קבע את שיא ההכנסות של כל הזמנים לחודש מרץ, ומרסק קופות אמריקניות גם ברגעים אלה ממש. להמולה התקשורתית הצטרף העם האירני, שטען כי מטרתו של הסרט היא להציגו לעולם באור מגוחך. ונשאלת השאלה - כל המהומה בגלל סרט מלחמה?
אז למען הדיוק, זהו לא ממש אפוס רחב יריעה ונכון היסטורית, וגם לא סרט מלחמה קלאסי. אם כבר, זהו סרט קרב. מערכה אחת של מעטים מול רבים, שהתרחשה בשנת 480 לפנה"ס, ונודעה בתור "הקרב של תרמופילאי". המלך אחשוורוש (רודריגו סנטורו), דורש את כניעתה והסתפחותה של ספרטה היוונית לאימפריה הפרסית הקדומה. בעוד הפוליטיקאים מתדיינים, יוצא המלך ליאונידיס (ג'רארד באטלר) לפעולת מנע מיידית. אל המערכה על החירות הוא מגייס את המשמר המלכותי שלו, 300 לוחמים ספרטנים שחושלו באש הגיהנום, וישמחו להקריב את חייהם כדי להכות שוק על ירך את צבא הרבבות של הכובש הפרסי.
כפי שכבר הבנתם, זה בכלל לא סרט. זה אירוע. ראשית מפני שחובה לראותו בקולנוע בכדי לחוות את מלוא עוצמתו. שנית בזכות כמה בחירות מאוד לא שגרתיות של הבמאי, שעשויות להיחשב בעתיד לפורצות דרך. למעט סצינה אחת כל הסרט צולם בתוך אולפן, על-רקע מסך כחול או ירוק.
והולבשו בעריכה. בכך הוזלה עלות ההפקה בצורה משמעותית, והאווירה והסטייל של הקומיקס המקורי עברו במלואם אל המסך הגדול. התוצאה היא סרט מיתולוגי מרהיב, מסוגנן ואולטרה-אלים.למעשה, הוא אלים ברמות שחורגות מגבולות הז'אנר, ואני מתכוון לז'אנר של סרטי סנאף.
, עמוסות בהילוך איטי ובקלוז-אפים ממושכים של ראשים כרותים ומתעופפים. הדם ניגר כמי נהר, והאקשן זורם כאדרנלין בגופם של הצופים.ואם כבר דם, אינני זוכר מתי חזיתי בכל כך הרבה גופות בסרט אחד. כמויות הפגרים הנערמים בסרט היא בלתי נתפסת, ומספרם עולה בהתמדה לכל אורכו. אך העניין שצריך להתעכב עליו הוא השיעור הגבוה של
. אם במקרה נגררת לסרט על-ידי החבר המאצ'ו שלך, ודאי תשמח/י למצוא אצל הספרטנים יותר קוביות בבטן, מאשר בטורניר שש-בש. נכון שלא חסרות בו גם נשים עירומות ומתפתלות, אבל כאשר המסך מוצף כל העת בהררי שרירים מיוזעים, אין לי ספק שמדובר בסרט חוצה קהלים ומגדרים.חוץ מעצמות שובר הסרט עוד כמה מוסכמות. הוא בועט לאלף עזאזל בטרנד החדש שכבש את הוליווד, לפיו הגיבור צריך להילחם בפנימיותו. פרנק מילר ראה את הסרט "300 ספרטנים" כילד, והושפע עמוקות מהסיפור ששינה את המושג "גבורה" בעיניו. ביצירתו הגבורה היא נקיטת פעולות מעשיות וחירוף הנפש למען אידיאל כמו חופש. "איזהו גיבור? הכותש את אויבו", ורצוי לכמה שיותר חלקים.
"300" הוא פצצת אקשן שתגרום למוח שלכם לדמם, ושעושה בהצלחה את מה שסרטים כמו "טרויה" או "אלכסנדר" כשלו בו כישלון מפואר: להפיח רוח חיים בדפי ההיסטוריה, ורוח קרב בצופים המשולהבים. הקרבות הם סעודה לעיניים, משתה של טסטוסטרון ואורגיה של אלימות. לבראד פיט יש רק מהלך אחד ב"טרויה"? לבאטלר יש ארסנל טקטי כה וירטואוזי, עד שהוא יגרום לסצינות של ז'אנג יימו להיראות כמו פירואטים סתמיים.
אפשר לומר עליו שהוא לא אופנתי. שהוא הירואי מדי. שהמלך הפרסי נראה יותר כמו מלכת דראג. שהדמות המופרזת של באטלר רק
, שכל אחת מהן יכולה להפוך בקלות לציטוט פולחני. אבל כל אלה הם שעושים את "300" לגדול מהחיים, והופכים אותו לאירוע שאסור להחמיץ. ולא רק בגלל שפסח.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה