ויטיילו בני ישראל: הילולת פריחה בהר מרון

כל מערכת יחסים רצינית יודעת עליות ומורדות. נדמה לי שאפילו ורדה רזיאל ז'קונט תוכל להעיד על כך בפאתוס המתבקש. ביני לבין עצמי אני יודעת בדיוק מה אני רוצה ממערכת יחסים: שתהיה קצרה, שתדרוש ממני השקעה מינימלית ותעניק לי הנאה מקסימלית. תתפלאו, יש כזו: קוראים לה פסגה, שביל הפסגה, הר מרון.

וגם:

אבירים, חומוס משובח ושייט בנמל עכו

ואיך תגיעו ממקום למקום? כנסו לשירות המפות שלנו

שביל הפסגה בהר מרון נמצא באחד המקומות היפים בארץ. אין בו כמעט עליות או מורדות, אורכו מותאם בדיוק לטווח הסבלנות הממוצע של שלושת בנותי (10, 7, 2) ובכל עונה הוא מייצר אטרקציה נפלאה אחרת: בחורף שעבר היה מושלג, בקיץ המסלול היה קריר ומוצל, בסתיו החלמוניות הציפו את הנוף בצהוב זוהר ובאביב נסענו לחפש את אדמונית החורש שפורחת רק שם ורק לתקופה קצרצרה.

מהרכב המשפחתי נפרקים תיקים, בקבוקים ושלוש ילדות שצוידו בתמונה של אדמונית החורש. החיפוש מתחיל. המסלול מתחיל במדרגות המובילות עם לתצפית הראשונה. אני משדלת את הבנות להביט בנוף, אבל הן שקועות בחיפוש הדרוך אחר האדמונית. 'מה הבטחת להן?' שואל בן זוגי, ואני משתוממת: 'למצוא את האדמונית, זה לא מספיק?'

הן בחיפושים ואנחנו ממשיכים על השביל המעגלי בתוך נוף סבוך ונפלא של אלונים, וקטלבים ופרחים עליזים עד שמגיעים אל רחבת תצפית לכיוון לבנון. בוגרי גבעתי שבחבורה ששים להסביר לנו איפה עובר הגבול, אבל די בקלות אפשר להסתדר גם בלעדיהם - הירוק שלנו, האפור שלהם ומסיבה ברורה להפליא: אצלנו יש רשות שמורות הטבע וחברה להגנת הטבע, חוקים וקנסות. אצלם יש בעיקר כריתה פראית ולא מבוקרת.

לפתע, זעקות רמות מחרידות את השלווה. את ענבר בת השנתיים אני מטילה אל בין זרועות חברתי ואני מנתרת בזריזות שלא היתה מביישת את אסתר רוט שחמורוב בין השיחים הסבוכים, רק כדי לנחות בדיוק על האדמונית המדהימנית שמציאתה הפיקה את זעקות האושר של הקטנה. לוקח לנו קצת זמן להתאושש מהתקרית ואנחנו ממשיכים בדרך עם הסימון האדום (שימו לב, שביל ישראל פונה ימינה). עוברים בדרך גת (כן, כן גידלו פה פעם ענבים) וחוזרים עם השביל לחניון כדי להעמיס על האוטו שלוש ילדות עייפות ומאושרות.

מה עוד בסביבה:

מה דעתכם על פקיעין הסמוכה? אם היא חיובית, אז נא להפנים: אין לעבור בעיר מבלי לאכול פיתה מהטאבון של רעיה המיתולוגית. מעבר לכביש נמצא גם מרכז תיירות המציע סדנה להכנת סבונים, הצטיידות בתבלינים ושאר הפתעות, וכמובן מבחר מאכלים מופלאים. על אותו רחוב ניתן למצוא את סבוני סבתא ג'מילה העשויים משמן זית טהור. בבית הבד "אל זייתון" מחכה לכם פס הייצור וכן מוזיאון קטן בו מוצגים תהליך ייצור השמן. וכמובן, כמובן: בית הכנסת העתיק שהמפתח אליו נמצא בידיה של מרגלית זינאתי, אחרונת יהודי פקיעין.

ואיפה אוכלים? נסו את בית קפה סימסאלה במושב אמירים