מתגרשים מהבעל ולא מהחותנת

כל אישה שעומדת להתחתן מכירה את הפחד הזה: הפחד מהחותנת. בסיפור הבא החותנת היתה דווקא נחמדה עד כדי כך שהכלה ערבה לחובותיה, בבנק דיסקונט, ובחודש אפריל 2003, שילמה לבנק 5,750 שקל למרות שהתגרשה מבנה. בחלוף 3 שנים, כשהחותנת כבר לא היתה אקטואלית... ביקשה את כספה בחזרה.

י.ג. (השם המלא שמור במערכת), תבעה בחודש נובמבר אשתקד את חמותה לשעבר, א.ר. (השם המלא שמור במערכת), בבית המשפט לתביעות קטנות באילת. התובעת ביקשה בכתב התביעה לחייב את הנתבעת להשיב לה סך של 5,750 שקל סכום החוב ששילמה. התובעת התעקשה שלא ויתרה, בשום פנים ואופן, על זכותה לתבוע החזר מהנתבעת במסגרת הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין בעלה לשעבר, בנה של הנתבעת. בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שלתובעת אין זכות לתבוע אותה לאחר שויתרה על התביעה במסגרת ויתורים הדדיים על תביעות ומחלוקות בתיקי משפחה שניהלה עם בנה.

השופטת דפנה בלטמן-קדראי, בחנה אם לבית המשפט לתביעות קטנות יש סמכות לדון בתיק: "הגם שהרקע ליחסי הצדדים הינו מערכת חיי משפחה, סברתי כי אין עילת התביעה, שעניינה תשלום אשר בוצע לאחר שפסקו היחסים בין התובעת לבנה של הנתבעת, קשורה לסכסוך שבתוך המשפחה, ולכן לא הועברה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה".

השופטת הדגישה בפסק הדין שלא היתה מחלוקת שהתובעת שילמה את סכום התביעה בגין חובה של הנתבעת. "מכתבי הטענות עלתה טענה מהותית אחת, והיא בשאלה האם ויתרה התובעת על תביעתה כלפי הנתבעת במסגרת ויתורים הדדיים על תביעות והסדרת המחלוקות בתיקי המשפחה שהתנהלו בין התובעת לבנה של הנתבעת".

השופטת עיינה בפסק הדין שניתן בתיק המשפחה שעסק בתשלומים ששילמה התובעת כערבה לחובות הנתבעת ובו נקבע שהתביעה תימחק ללא צו להוצאות והתובעת תוכל לחדש את התביעה, אם תמצא לנכון, אך לא כנגד בעלה לשעבר. "למדנו מכך שהתובעת לא ויתרה על תביעות בגין יחסי ערב-חייב כלפי הנתבעת".

לאור זאת חייבה השופטת את הנתבעת לשלם לתובעת 5,750 שקל שישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל והוצאות משפט בסך של 300 שקל שישאו הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. נקבע שהסכומים ישולמו בתוך 60 יום.

השופטת שכחה לציין שלצדדים יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע) לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.