משפחה בטיפול

בית המשפט לתביעות קטנות לא ידון בסכסוכים משפחתיים אלא בתיקים שעילת התביעה אינה קשורה לסכסוך. במקרה הבא התובעת ב.א. (שמה המלא שמור במערכת) תבעה את י.ס. (שמה המלא שמור במערכת), גיסתה לשעבר (אחות של בעלה לשעבר), בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת לאחר שלא קיבלה תשלום עבור שירותי שמרטפות.

התובעת טענה שבחודש יוני 2005, שמרה על שתי בנותיה של הנתבעת ולא קיבלה תשלום בסך של 1,200 שקל. הנתבעת השיבה שהתובעת הפקירה את הבנות בנות 7 ושנתיים ולא מגיע לה תשלום.

בדיון בפני השופטת רים נדאף, שהתקיים בחודש נובמבר אשתקד, טענה התובעת: "עבדתי אצל הנתבעת ארבעה חודשים מחודש פברואר 2005 ועד חודש יוני 2005 ולא קיבלתי את השכר האחרון. היה לנו הסכם בעל פה שאני מקבלת 1,200 שקל בתוספת 100 שקל נסיעות. אני רואה זאת כניצול ולא מבינה למה הנתבעת לא שילמה לי. התנהגתי יפה עם הבנות, לקחתי אותן לטייל והבאתי אוכל מהבית".

הנתבעת השיבה שהתובעת, גיסתה, היתה חולה מאוד והסכום שולם לה. "התובעת כל הזמן ישבה בבית ואח שלי ביקש שאתן לה לטפל בבנות שלי והסכמתי. הן אהבו אותה וכל הזמן שאלו עליה. שילמתי לה הכול". לדבריה, בפעם האחרונה שהתובעת שמרה על הבנות היא הודיעה שעליה ללכת לרופא ועזבה את הבנות לבדן. "הבת הגדולה בת ה-7 צלצלה לאביה ואמרה שהתובעת השאירה אותן לבד. בעלי יצא מיד הביתה ומאוד כעסתי. לא רציתי לתת לה את הכסף ולבסוף מסרתי אותו לאחי שייתן לה. שילמתי לתובעת הכול כפי שסיכמנו מדי חודש".

בעלה לשעבר של התובעת ואח של הנתבעת העיד שקיבל את הכסף ומסר אותו לתובעת. עדותו היתה מגומגמת ומתחמקת: "לפי מה שאני זוכר קיבלתי בסביבות 1,200 שקל במזומן. לא זוכר מתי זה היה. כל העניין התרחש כשאני והתובעת היינו בהליכי גירושין. התובעת סובלת ממחלה מסוימת דיברתי עם הגיס שלי והוא רצה להוציא אותה מהבית. הגענו להסכמה שאם היא עזבה את הילדים בצורה כזאת צריך להוציא אותה".

התובעת הכחישה את הדברים: "לא נכון לא קיבלתי את הכסף. הם אחים ואחד יוצר קשר עם השני. אני מבקשת מבית המשפט לעשות צדק. אני מרגישה שניצלו את טוב הלב שלי". הפעם היה זה תורה של הנתבעת להכחיש: "לא ניצלתי אותה - להיפך. תמיד הייתי לצידה". בשלב זה הציעה השופטת לצדדים לפסוק בתיק בפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט והם הסכימו.

בפסק הדין חייבה השופטת נדאף את הנתבעת לשלם לתובעת 1,000 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש יולי 2005 ועד התשלום בפועל וללא צו להוצאות. בפסק הדין נפלה שגגה: השופטת בלבלה בין הצדדים ורשמה שהנתבעת העניקה שירותי שמרטפות לתובעת. לא ברור מדוע נפסקה ריבית והצמדה מחודש יולי 2005 ולא מחודש יוני 2005 - עת אירעו הדברים.