התותחים הכבדים של הקיטץ' האמריקאי

עם עובדות קשה להתווכח. האנטומיה של גריי בעונתה השלישית היא האס החם בחבילת הקלפים של עונת הטלוויזיה הנוכחית בארצות הברית. והנה, עכשיו היא כאן, הסדרה הכי בנאלית, שמצליחה לפצח את הסוד השווה מליונים - איך עושים את זה בלי טריקים ובלי שטיקים.

התחלתי לצפות בסדרה מתחילתה. בקסמיה הלא ברורים נשביתי רק לקראת תום העונה הראשונה. מאז, היא מרגישה כמו נעל בית נוחה ומוכרת שמצליחה לתפוס את תשומת הלב שלי ולגרום לי, בתום כל פרק, לחכות לפרק הבא. זהו הסימן המובהק, כך למדתי על בשרי, לכך שנבנית כאן מערכת יחסים יציבה.

למי ששכח או למי שטרם ביקר בבית חולים גרייס - להלן תקציר מקוצר ביותר: "האנטומיה" עוקבת אחר חמישה מתמחים בכירורגיה בבית חולים בסיאטל ואחר כל אותם רופאים מנתחים, שמקיפים אותם בסבך של יחסים אישיים וקשרי עבודה. הגיבורה של הסיפור היא ד"ר מרדית' גריי, שמגלה בבוקר הראשון שלה בעבודה, שד"ר שפרד, הרופא המנתח הבכיר (והשרמנטי עד בלי די) שלצידו תעבוד, הוא לא אחר מאשר הסטוץ נטול השם, איתו בילתה בליל השיכרות של אתמול. וכך זה מתחיל.

למען הצופים האדוקים, לא אכביד בפירוט יתר על הדמויות ועל עלילות חייהן המפותלות. למי מביניכם שמצפה לעונה זו, אתן סקירה על המצב שבו השארנו את כולם בתום העונה הקודמת - סוף העונה השניה הותיר את גריי, שכבר ויתרה על ד"ר שפרד ויוצאת עם וטרינר נחמד ומעוניין, שוב מבולבלת בין השניים. ד"ר ברק במשבר קריירה קריטי, שמטלטל את יחסיו עם כריסטינה ומעמיד בספק את המשך הקריירה המזהירה שלו. ג'ורג' מפתח קשר מבולבל עם רופאה אורטופדית מבית החולים. איזי מוצאת עצמה מאוהבת בחולה סופני ואלכס צופה בה בלב נחמץ. ד"ר ביילי מתמודדת עם היותה אם טרייה ורופאה במשרה מלאה, וד"ר וובר - עם בעיות בנישואיו.

העונה השלישית סוערת ומטלטלת בכל אופן ובכל מובן - ירושה ענקית, אהבות גדולות, יחסי הורים, אגו אישי, אגו מקצועי, הצעות נישואים, נישואים וכל מה שביניהם. וישנו גם הצד המקצועי, והסיפורים הנלווים אליו. את כל זה מוצאים בכל סדרה אמריקאית, ובטח שבכל סדרה שעוסקת בבתי חולים, כמו ER ושיקגו הופ (רק "האוס" מבצעת טוויסט חינני לנוסחה). אז איך מסבירים את ההצלחה יוצאת הדופן של האנטומיה של גריי? יש רק תשובה אחת הגיונית: תסריטים משובחים.

"האנטומיה של גריי" היא דוגמה מצוינת לסדרה בנאלית, עם רקע מוכר ועם שחקנים לא ידועים וחינניים במידה מוגבלת, שמצליחה לעבור את המסך, לגעת בבטן ולפגוע בבלוטות הדמע המנוונות שלי. נדמה לכם שאני מגזימה? חכו לטרילוגיית הפרקים באמצע העונה, שיורה בכל התותחים הכבדים של הקיטץ' האמריקאי, ומשאירה אתכם דומעים ועם קצב פעימות לב מואץ. חכו חכו. יש למה.