המכה ה-12

חג האביב נושא עימו גם את בשורת מכת הברחשים והיבחושים. בבוקר קמים הזבובים למלאכת יומם ובערב הם מפנים את מקומם לאחיותיהם היתושות. כמי שניחן בסוג דם דוחה יתושים הרי שמה שטורד את מנוחתי הם דווקא הזבובים הנודניקים המעופפים על גופי ומוציאים ממני את כל אותם רגשות אפלים. יד זריזה בניסיון לתפוס את הזבוב הסורר מעלה בדרך כלל חרס בחכתי. עוד הנף ועוד הנף עד שמסיג הגבול נלכד ונמחץ בעדנה. אך בה בעת אתה מגלה כי היה זה השקט שלפני הסערה, ומאחורי החלל ניצבת סוללה שלמה של זבובים זמזמניים. ומול נקמת הדם שלהם מצאתי לעצמי גמול מקורי במיוחד. וכדי לעשות ביצורים הטפילים הללו שפטים רתמתי לעזרתי את מקור תורפתם. החרקים המעופפים הללו נמשכים אל האור וכדי לצוד אותם אני מגיף את התריסים, משאיר חרך דק לחדירת האור והזבוב פשוט עוזב את החדר ומחפש מישהו אחר להציק לו. אבל במקרים אחרים עם עודף זמן ועודף טינה מתעורר בי הרצון הקמאי להשיב אש בחזרה, ולומר: "הא לך, זבוב חצוף". והמנה האכזרית אינה מאחרת להגיע: נר דולק בחדר אפל מושך אליו את האורח הבלתי רצוי, שכלוויתן שאיבד את חוש הכיוון מנסה פעם אחר פעם להימלט אל האש, וסופו אחד הוא: מוות בצלייה!