"לקוח צריך לאפשר ליצרן לתקן את הטעון תיקון"

דינה חן מראשון לציון קנתה, בחודש יוני אשתקד, מזרן מתצוגה בחנות רשת השינה הטובה בע"מ בעיר ושילמה 3,000 שקל. כשהמזרן סופק, הבחינה שהוא מלוכלך ומוכתם בדם. חן תבעה את החנות בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר וביקשה לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה. לדבריה, המזרן שסופק לא היה זה שבתצוגה אלא מזרן אחר, משומש ומלוכלך. בחנות המזרן היה עטוף בניילון ולא ניתן היה להבחין בפגמים. חן פנתה לחברת עמינח ונאמר לה שהמזרן "שכב" בתצוגה למעלה משנה ולא ניתן להחליפו. הוצע לה להוסיף כסף ולקנות מזרן חדש והיא סירבה ועצרה את התשלומים בויזה.

הנתבעת השיבה שחן החליפה שלושה מזרנים ואת הרביעי בחנה בחנות כשהוא ללא ניילון. "התובעת פתחה את הרוכסן של המזרן שעמד בתצוגה שלושה חודשים וקיבלה הנחה. המזרן עלה 4,200 שקל והיא קנתה אותו ב-3,000 שקל. נאמר לה שאם המזרן לא יהיה נוח אפשר להחליפו בתוך 30 יום". החנות הוסיפה שחן פנתה בתלונה, באיחור, כעבור שלושה חודשים ולא היה מה להציע לה, מה גם שיתכן והרסה את המזרן. החנות הציעה לחן לפנות ליצרן, חברת עמינח, שיתקן את המזרן במסגרת האחריות שניתנה למשך 12 שנה ולקבל מזרן חליפי. לכתב ההגנה צורף דוח טכנאי של חברת עמינח בו נכתב: "יש טיפה ירידה בצד אחד". הטכנאי הוסיף שניתן לתקן את המזרן במפעל אלא שחן סירבה ודרשה מזרן חדש.

בדיון בפני השופטת ד"ר איריס סורוקר, שהתקיים בתחילת החודש, טען בעל החנות שיתכן שהמזרן היה פגום ויתכן שחן ניסתה להשחית אותו. חן הכחישה את הדברים: "הילד הקטן שלי בן 14 ואף אחד לא נכנס לחדר וקופץ על המזרן. אני מוכנה ללכת למכונת אמת ולהישבע בילדי".

בפסק הדין דחתה השופטת את התביעה. "דיני החוזים מחייבים לקוח ליתן ליצרן הזדמנות סבירה לתקן את הטעון תיקון. הדבר צומח מתוך חובתו של הלקוח לפעול בתום לב להגשמת העסקה. אין צורך לומר כי מקום שבו ניתן לתקן את הקלקול, הרי שתכלית העסקה תושג". השופטת הוסיפה שלקוח צפוי לסבול, בפרק זמן הביניים, מעוגמת נפש מסוימת או מטרחה ואי נוחות אולם הנזק מצטמצם כשהיצרן מספק מזרן חלופי או פיצוי כספי מסוים. "במקרה דנן הלקוחה סירבה לתת הזדמנות לתיקון וסירוב זה מתנגש עם חובת תום הלב ועם חבותו של קונה על-פי דיני המכר והחוזים". בנסיבות העניין חן לא חויבה בהוצאות.