קללת השלום הצודק

יוזמת השלום הערבית עומדת באחרונה במוקד השיחות בין הממשל האמריקני, מדינת ישראל, ציר המדינות הערביות המתונות והרשות הפלשתינית. הממשל האמריקני מצפה מהמנהיגים הערבים, ובעיקר מסעודיה, להעניק באמצעות הפסגה הערבית רוח גבית לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לרשות הפלשתינית. מזכירת המדינה התבטאה ברוח זו, באומרה לאחר פגישתה עם אבו מאזן (25.3.07), כי יוזמת השלום הערבית יכולה להוות בסיס לחידוש התהליך המדיני בדרך להקמת מדינה פלשתינית.

גם בישראל קיימת ציפייה לראות את תוצאות הפסגה הערבית. המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, קרא לבחון בחיוב את החלטות הפסגה הערבית הקרובה, וראש הממשלה, אהוד אולמרט, הבהיר לא מכבר לאישיות מדינית בכירה (ע"פ דיווח ב-Ynet), כי ישראל מקווה לקדם את המו"מ עם הפלשתינים על יסוד יוזמת השלום הסעודית והקו האדום שלה בעניין זה הוא מתן זכות השיבה הפליטים.

העיתון "אל-חיאת" פירסם הבוקר את טיוטת ההצעה להחלטות הפסגה הערבית שתתכנס בריאד ביום רביעי (28.3.07). עיקרי ההחלטות המתגבשות הינן:

הנוסחה לשלום - "שלום צודק וכולל" יושג רק בנסיגה ישראלית מלאה לקווי 67' ו"הגעה להסדר צודק לבעיית הפליטים הפלשתינים העולה בקנה אחד עם יוזמת השלום הערבית ובהתאם להחלטה האו"ם 194 ומימוש הביטחון לשני הצדדים".

מקור הסמכות למו"מ - ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית של האו"ם, ועידת מדריד, עיקרון אדמה תמורת שלום ואי רכישת אדמות בכוח, יוזמת השלום הערבית ומפת הדרכים.

שלילת הסדר חלקי - התנגדות לפתרונות חלקיים ולצעדים חד-צדדיים של ישראל, בכלל זה דחיית ההצעה הישראלית להקים מדינה פלשתינית בגבולות זמניים.

גיבוי לעם הפלשתיני - קריאה לקהילה הבינלאומית לספק הגנה לעם הפלשתיני נוכח "טרור המדינה של ישראל" ולכפות על ישראל למלא אחר אמנת ז'נבה הרביעית.

בעד זכות השיבה - דבקות בזכות הפליטים הפלשתינים לשיבה בהתאם להחלטות האו"ם והתנגדות לכל ניסיונות ישוב הפליטים בכל צורותיו.

נגד העלייה לישראל - דרישה מהקהילה הבינלאומית שלא להיענות למאמצי ישראל להביא קבוצות חדשות של יהודים כדי לפצות על ירידת מספר המהגרים לישראל והגידול בירידה.

ההחלטות הצפויות של הפסגה הערבית, כפי שפורסמו ב"אל-חיאת", ממשיכות בקו של כפל המשמעות המדינית ביחס להסדר הסכסוך הישראלי-ערבי. לצד הקו המתון המתבטא באזכור מפת הדרכים וועידת מדריד כחלק ממקור הסמכות למו"מ, נכללים בטיוטת ההחלטות סעיפים נוספים המבטלים כל אפשרות לגמישות מדינית.

בחינת הנכונות הערבית ל"שלום" מחייבת בראש ובראשונה לברר את משמעות ה"שלום" מנקודת המבט הערבית. כפי שעולה מטיוטת ההחלטות לא חל כל שינוי בעמדה הערבית המסורתית הדוגלת בנוסחה של "שלום צודק" והשוללת לחלוטין את האפשרות של "שלום המבוסס על פשרה". הווה אומר - ללא מימוש זכות השיבה, על-פי הפרשנות הערבית, לא יושג שלום. הציפייה הערבית מישראל הינה לקבל את היוזמה הערבית על-מנת להסכים למתווה מדיני שיכשיר את הקרקע לשיבת מיליוני פליטים לשטח מדינת ישראל ויהפוך אותה בהכרח למדינה דו לאומית בדומיננטיות פלשתינית.

מעבר לשלילת "שלום של פשרה" לא נוקטות מדינות ערב כל עמדה ביקורתית כלפי הטרור הפלשתיני. מבחינתן, הטרור קיים רק בצד של ישראל המפעילה "טרור מדינה" נגד הפלשתינים. עמדה זו, המצטרפת לתביעה מישראל לשחרר לאלתר את כל האסירים הביטחוניים הפלשתינים, שרבים מהם הורשעו ברצח סידרתי, מעניקה גושפנקא ערבית להמשך הטרור.

מדיניות הוויתורים ללא תמורה הביאה את ישראל לקו האדום המדיני והביטחוני. ההתעקשות על התביעה להפסקת הטרור הפלשתיני ושלילת ההגירה הפלשתינית לשטחי ישראל אינם נושאים להתמקחות או לתמרון מדיני. הם נוגעים בעצם קיומה של מדינת ישראל כמקום מקלט בטוח לעם היהודי ולעצם קיומה כמדינה יהודית.