איפה אוכלים טוב?

אבן גבירול בצהריים. פקח תנועה רושם עוד דוח ומסמן לגרר להרים רכב סורר, ועוברי אורח עוצרים לאכול בשלל המסעדות שהרחוב מציע. בכניסה לבראסרי אפשר כבר להרגיש את הריח של כסאות העץ השחורים שמשופשפים בפינות בחן, ממלאים את המרפסת החיצונית ומתלטפים בקרני השמש. בפנים מושבים ארוכים מצופפים, ערבוביה של אנשים זרים-דומים ומוזיקת ג'אז צרפתי מתמזגת עם תנועת מלצרים זריזה ולעיסות מדודות של סועדים. בכניסה - מופע של עוגות הבית ומתוך קהל הסועדים תוכלו תמיד להבחין באיזה ידוען זוטא. המקום פתוח עשרים וארבע שעות ביממה והאווירה בו משתנה עם מחוגי השעון. אני הגעתי לבדוק מה יודע הבראסרי לתת לשני אנשים בהפסקת צהריים.

סקירה מהירה של הקהל במקום מגלה שאנשי הצהריים של הבראסרי לא עובדים. מדובר בתערובת של פנסיונרים אמידים שעדיין יכולים ללעוס ועקרות בית נואשות שפוגשות אחת את השניה להשוויץ בניתוח החדש ולהציג את עור הפנים המשופר (להלן מופתעוטוקס). זיהיתי גם כמה אנשי עסקים (הגדרה לאנשים שלא עושים כלום אבל יש להם כסף) שאכלו. ורק אכלו, כי עסקים לא עושים במקום כמו הבראסרי. זה פשוט לא מתאים. צפוף פה מדי וחסרה הדיסקרטיות הנדרשת לשיחות ארוכות.

הגעתי עם המתלבטת (כדי לקשט אותי) והתיישבנו במרפסת. "בעצם עדיף בפנים. או אולי על הבר?", היא מלמלה. מתלבטת כבר אמרתי? אז התיישבנו על הבר וקיבלנו תפריט יפה, כתוב בצרפתית, מוסבר בעברית וכולל את הספיישלים של היום. העסקית מורכבת ממנה ראשונה לבחירה, מהספיישלים וממנה עיקרית לבחירה. כל זה במחיר המנה העיקרית. "אז מה אתה אומר? כבד קצוץ או סלט סלק? הרינג אני לא אוהבת אבל מה אתה אומר?", היא התלבטה. בחרתי עבורה כבד קצוץ ועבורי הרינג כבוש.

בינתיים קיבלנו צלחת באגטים חמימים עם חמאה. באגט טוב נמדד על-פי כמות הנזק שהוא מעולל לחיך. הבאגט בבראסרי חרץ אצלנו צלקות קשות. שליכטה של חמאה וביסים קטנים מתפצפצים. תענוג. בינתיים הגיעו המנות הראשונות. פיסת הרינג קטנה וורודה מונחת על בצל סגול וקוביות תפוחי אדמה. בזבזתי כמה שנים מחיי בסקנדינביה כדי לדעת שההרינג שקיבלתי היה מצויין. מליחותו עדינה אך ברורה, ושאר המרכיבים עם טעם מצויין. חבל רק שזה התחיל ונגמר בביס אחד. הכבד הגיע גם הוא בקמצנות ולווה במשולשי בצק שאולי הוסיפו למראה אבל היו חסרי טעם. הכבד עצמו היה טעים וגרגירי. המתלבטת לא ידעה להחליט אם זה טעים לה או שלא ובסוף החליטה שכן.

על הבר בבראסרי יושבים כמו במילואים שכם אל שכם ולועסים בקצב אחיד, העישון מותר כך שאת המנות הראשונות נאלצנו ללעוס כשלידנו מעשן זוג. השילוב היה מגעיל כל כך עד שמיהרנו לעבור לשבת במרפסת החיצונית. תפריט העיקריות מציג רשימה ארוכה הכוללת המבורגרים, סטייקים, עוף בטרגון (מומלץ לאוהבי הז'אנר בלבד), טרטר פילה, פילה cat-fish, פסטות ועוד. מחירי המנות נעים בין 52-89 שקלים עם שתי חריגות: פילה בקר ב-110 ואנטריקוט ב-130.

המתלבטת הזמינה אסקלופ סינטה בתוספת צ'יפס וקיבלה שלוש רצועות דקות של סינטה צרובה, נקייה משומן ומפולפלת בנדיבות. מנה מצויינת לבחורה דקיקה כמוה אך ספק אם תתאים לזכר מגודל. שנינו הסכמנו שהסינטה היתה מצויינת אבל הצ'יפס שנבחר ללוות את המנה החוויר אותה מעט. הוא הגיע דק וארוך בתוך שקית נייר בסגנון הפיש אנד צ'יפס.

אני הזמנתי מנת קורדון בלו. מעטים המקומות בארץ שיודעים להכין אותה כהלכה. בבראסרי מטגנים את חזה העוף בפירורים עבים לצבע חום עמוק, פותחים את הבטן שלו ומעבירים לגריל להשחמה נוספת שמתיכה את כל האמנטל והחרדל לתוך הבשר. התוצאה מצויינת. הגריל מייבש את קצות החזה החשופים ומשאיר את הפנים עסיסי ועם טעם של שינקן.

לסיכום - הבראסרי היא בפירוש אופציה מתאימה לארוחה אחרי סגירת עיסקה מוצלחת או כאתנחתא עם אורחים מחו"ל באמצע יום עבודה. ברגעים כאלה המקום נמצא במיטבו ומספק אוכל מצויין, שירות מעולה וחוויה תל אביבית צרפתית ייחודית במחיר סביר.

התלהבתם מהבראסרי? רוצים לראות איך מתנהל המטבח? לחצו כאן