המלצות השבוע של רפי לביא

קול למוזיקה

האם מישהו שם בקול המוזיקה מעלה על מחשב את היצירות שהושמעו במשך הזמן? האם מישהו בודק כמה פעמים מושמעים קומפוזיטור מסוים או יצירה או ביצוע? למשל, האם מישהו יודע כמה פעמים הושמע הקונצ'רטו הכפול לכינור, צ'לו ותזמורת של ברהמס? נאמר בחצי השנה האחרונה? מעניין.

את אופרת הענק של שטוקהאוזן, הנקראת "אורי", אני לא אוהב. לטעמי יש בה יותר מדי תיאטרליות, פאתוס, טקסטים פלצניים וזיוני זכל טרנסצנדנטליים שאין לי עניין בהם. לעומת זאת, אין בה די מוזיקה, כזאת ששטוקהאוזן כתב משנות ה-50 ועד סוף שנות ה-70. אבל - וכאן ה"אבל" הרגיל שלי - כדאי להכיר, ולא לכל אחד טעם כשלי. אז תקשיבו לזמירה לוצקי ביום שלישי ב-22:00, כשתקדיש שעתיים לפרק "יום שלישי" מהיצירה.

ועכשיו משהו שונה לגמרי. אם יש שני ביצועים באמת "היסטוריים", ולא סתם ישנים, אז אלה הם ביירלינג ב"פליאצ'י" (הליצנים) של ליאונקאבאלו וג'ילי ב"קאבאלריה רוסטיקאנה" של מסקני. שני הזמרים שונים זה מזה בתכלית. ביירלינג קשוח, מדויק, בעל קול יציב; לטעמי - נפלא. ג'ילי - סנטימנטלי, תיאטרלי, לעתים עד כדי בכיינות, "מרטיט נפש" כפי שמכנים אותו אוהבי אופרה. זמירה לוצקי תשמיע את שתי האופרות במשך שלוש שעות, החל ב-20:00, ביום רביעי בתוכניתה "אופרה באמצע השבוע".

יום שלישי, 8 בערב

אמיר מנדל ערך השוואת חתך בין שישה ביצועים ל"יוליסס" מאת מונטוורדי. שמענו שלוש אריות מכל ביצוע. לא אבלבל לכם את השכל עם פרטי הפרטים, אלא אמסור סיכום כללי. בסך-הכל התוצאה היתה דומה בכל שלוש האריות.

הזוכה הגדול היה הביצוע שבו המנצח הוא גארידו. הוא קיבל כ-40 אחוז מהקולות, גם בזכות הזמרות והזמרים שלו וגם בגלל האופי הכללי של האינטרפרטציה. למקום השני, עם 27 אחוז, הגיע וארטולו, בעיקר בגלל אחת הזמרות שקילקלה לו. בכללו היה הביצוע לא פחות מוצלח מזה של גארידו.

שלושה ביצועים זכו ליותר ביקורת שלילית מחיובית, והם אלה של יאקובס, קרטיס והרנונקור. הם קיבלו בין תשעה ל-12 אחוזים. נשרך מאחור הביצוע של כריסטי, שצבר לא יותר משני אחוזים, וזה אומר הרבה. כדאי לציין שהביצוע הזה נלקח מהופעה בדי.וי.די, שהפן החזותי שלה הוא ברמה גבוהה מאוד במה שקשור במשחק, בבימוי ובתנועה, ואלה מחפים במידה רבה על הצד הקולי החלש. כתוצאה מכך עלתה השאלה אם בכלל נכון להשוות ביצועים קוליים בלבד עם חזותיים. נחשוב בעתיד ונחליט.

חובה/מיותר

שוברט. "שירת הברבור". גירה. הרמוניה מונדי

זה לא רק הקול היפה והנעים. זו היכולת לבטא מעברים מאווירת שיר אחד למשנהו במחזור הנפלא הזה של שוברט: מרכות לתשוקה, מאפלה לניצוץ של תקווה, וכל זה בזמרה יציבה, ללא התלהמות יתר, התייפייפות או ויברטי מוגזמים. ללא השוואה לעומק מול ביצועים אחרים אני יכול בשקט להמליץ על ביצוע זה כעל האולטימטיבי, כיום, למי שאין עדיין את היצירה ושאינו נעול על ביצוע כלשהו מימי עלומיו.

בנוסף למחזור "שירת הברבור" של גירה, בת"ק עוד שישה שירים, חלקם מהידועים - "למיניון", "בן המוזות" ו"געגועים", למשל - והשאר פחות. יופי של ת"ק.