רשות שדות התעופה התרשלה והחתול היקר נעלם

שלמה צברי טס בחודש נובמבר 2005 לארצות הברית ועמו חתול שנמסר בדלפקי הבידוק של רשות שדות התעופה. כשצברי נחת הוא קיבל לידיו כלוב ריק ונאמר לו שהחתול נעלם. אחיו של צברי, גלעד צברי, בעליו של החתול התלונן על אובדן החתול ונדחה בלך ושוב. תלונתו לא טופלה ורשות שדות התעופה לא עשתה מאמץ למצוא את החתול. עובד רשות שדות התעופה מצא את החתול, במשרדה של רשות שדות התעופה, באזור המיון, והחזיר אותו לאחר שבועיים. גלעד צברי, תבע את רשות שדות התעופה, בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות, בטענה שהמקרה הסב לו עוגמת נפש ועל הנתבעת לפצותו.

השופטת לבנה צבר שדנה בתיק קבעה שרשות שדות התעופה היא האחראית על קבלת הכלוב והובלתו למטוס. לטענתה, צברי לא הוכיח שהכלוב נמסר בדלפק כשהוא סגור ונעול ואחיו, ולא הוא, מסר את הכלוב בדלפק הבידוק. מאחר ששלמה צברי, אחיו של גלעד צברי, לא יכול היה להעיד על מה שאירע ברגע מסירת הכלוב, הודיעה השופטת שתתייחס לעדותו של גלעד צברי בנושא כאל עדות שמועה. "גלעד צברי לא יכול היה להעיד שהכלוב אכן נמסר תקין ונעול משום שהוא לא עשה את הפעולה. עדותו לגבי מה שנעשה על-ידי אחיו, היא עדות מפי השמועה, שמשקלה נמוך ובנסיבות העניין - כאשר לא ברור מה אירע בדיוק - אפסי". לדבריה, לו העיד האח שמסר כלוב תקין, ונעול, היתה מסיקה שמי מעובדי רשות שדות התעופה התרשל או פתח במזיד ובמתכוון את הכלוב וגרם לבריחת החתול.

השופטת הוסיפה שלתובע מגיע פיצוי בגין עוגמת נפש שכן תלונתו, שהחתול אבד, לא טופלה מיידית והחתול הוחזר כעבור שבועיים. "על רשות שדות התעופה היה להתייחס בכובד ראש לתלונת התובע ולהנחות את עובדיה לחפש אחר החתול, וכמובן במקרה של מציאתו להודיע על כך מיד לגורמים המוסמכים אצלה, על-מנת שניתן יהיה להשיב את החתול לבעליו לאלתר". בפסק הדין הודגש שלא מדובר בחתול רחוב אלא בחתול יקר, "שמן הסתם ניתן להבחין בינו לבין חתול שסתם הסתובב בשדה התעופה או במשרדי הנתבעת". נקבע שרשות שדות התעופה התרשלה כשלא פעלה למצוא את החתול באופן מיידי, לא הורתה לעובדיה לדווח מידית על מציאת חתול וכפועל יוצא מכך להחזיר את החתול.

רשות שדות התעופה חוייבה, כאמור, לשלם לצברי 2,000 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. לא ניתן צו להוצאות.