בנק מחוייב לכבד את מסגרת האשראי שניתנה ללקוח. לפיכך, ניתן יהיה להטיל עיקול על חשבון הבנק גם אם החשבון עומד ביתרת חובה. פסק-הדין מטיל למעשה חובה מוגברת על הבנקים לפרט בפני ראש ההוצאה לפועל את טיב יחסיהם עם לקוחותיהם ומונע מן הבנקים בישראל להוסיף ולעשות שימוש בנוסח הלקוני המקובל כיום כתשובה בהליכי הוצאה לפועל, שלפיו "החשבון עומד ביתרת חובה" ולפיכך אין אפשרות לעקלו.
בפני הרשמת איריס לושי-עבודי מבית משפט השלום בפתח-תקווה עמד מקרה שבו אישה פוטרה מעבודתה בחברת ש.ל. מרכז קרדיולוגי בע"מ, ולאחר פיטוריה זכתה בפסק-דין נגד החברה בבית-הדין לעבודה. החברה לא עמדה בתשלומים שנקבעו בפסק-הדין ולפיכך הזוכה החלה לפעול נגד החברה בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכים אלה ניסתה הזוכה להטיל עיקול על חשבון הבנק של החברה, אך הבנק סירב לכבד את צו העיקול בטענה שהחשבון נמצא ביתרת חובה ואין בו כספים שניתן לעקלם.
עו"ד אינה ציפרסון הגישה בשם הזוכה בקשה לחייב את הבנק לשלם לזוכה את החוב, וזאת לאור סירובו הבלתי-מוצדק לכבד את צו העיקול. בבקשה טענה עו"ד ציפרסון, כי אף שחשבונה של החברה היה ביתרת חובה, הרי שהוא היה חשבון פעיל בתקופה הרלוונטית לצו העיקול, נכנסו אליו כספים רבים והוצאו ממנו כספים רבים באמצעות שיקים והוראות קבע לרכישת ניירות ערך.
בדיון שהתקיים בבית המשפט התברר כי במקרה זה לבנק לא היה שיקול דעת והיתה מוטלת עליו חובה לכבד את מסגרת האשראי של החברה. בנסיבות אלה קבעה הרשמת לושי-עבודי כי היה מקום לכבד את צו העיקול ולפיכך יש לחייב את הבנק בתשלום החוב לזוכה. הרשמת פסקה כי במצבים שבהם בנק מחוייב לאפשר ללקוח להיכנס ליתרת חובה בחשבון יש לאפשר לעקל גם את יתרת החובה (וזאת בניגוד למצבים שלבנק יש שיקול-דעת אך הוא אינו חייב לעשות כן). לדברי הרשמת, אם ללקוח קיימת מסגרת אשראי ללא כל שיקול דעת מצד הבנק, הרי שמדובר בזכות כספית מוחלטת של הלקוח והמעקל יכול להיפרע מזכות זו כפי שהוא יכול להיפרע מכל זכות אחרת של הלקוח לקבלת כספים.
המשמעות המעשית של פסק-דין זה הינה שמעתה ואילך תוטל על הבנקים בישראל חובה מוגברת לפרט בפני ראש ההוצאה לפועל את טיב יחסיהם עם לקוחותיהם, והבנקים לא יוכלו יותר לעשות שימוש בנוסח הלקוני המקובל כיום כתשובה לצווי עיקול, שלפיו "החשבון עומד ביתרת חובה" ולפיכך אין אפשרות לעקלו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה