החברה לפיתוח תרכוש מגרש ב-6.4 מיליון דולר

החברה לפיתוח של מרכז הקבלנים, הנמצאת בשליטת אריה פרידמן, תרכוש מחברת גהה מבנים והשקעות, הנמצאת בשליטת פרידמן ושמעון ריסמן, חלק ממגרש בן 2.7 דונם בצומת גהה, בני ברק. היא תשלם 6.4 מיליון דולר. המגרש מיועד לבניית מרכז מסחרי בן 10,000 מ"ר (8,000 מ"ר שטח עיקרי ו-2,000 מ"ר שירות וחניון תת-קרקעי ל-400 כלי רכב).

העסקה משקפת שווי נמוך יחסית של כ-600 דולר לקרקע למ"ר מבונה. עובדה זו מעוררת סימני שאלה: מדובר בעסקה בין בעלי עניין - פרידמן קונה מפרידמן - והשמאי חיים גלנצר העריך את שווי המגרש בסכום כפול, 12.9 מיליון דולר. בהמשך יופיעו הסברי החברה לפיתוח למחיר הנמוך.

בבעלות גהה מבנים ישארו חלק נוסף של המגרש, וזכויות לבניית מגדל משרדים ומסחר בן 26 קומות. החברה לפיתוח קיבלה אופציה לשנה לרכוש מגהה את שתי הקומות המסחריות, ששטחן 4,000 מ"ר, ב-2.4 מיליון דולר, לפי 600 דולר למ"ר.

השמאי חיים גלנצר העריך את שווי המגרש הנמכר ב-12.96 מיליון דולר. בפועל, משלמת החברה לפיתוח רק 49% משוויו על-פי השמאי. החברה המוכרת, גהה מבנים, היתה בעבר בבעלות צמנטכל 50%, פרידמן 25%, ריסמן 50%. צמנטכל שיעבדה את חלקה בחברה לטובת בעלי האג"ח שלה, יום לפני שנכנסה לפירוק. המפרק ביקש הוראות מבית המשפט המחוזי בעניין זה. בית המשפט פסק כי יש להעביר את המניות לידי נאמן, שימכור אותן לפרידמן וריסמן, והתמורה תתחלק בין בעלי האג"ח לבין המפרק. בימים אלו סוכם, שפרידמן וריסמן ירכשו את המניות במיליון דולר.

המגרש נמצא מדרום-מערב לצומת גהה, בשטח שיפוט עיריית בני ברק. שטח הבנייה העיקרי הוא 31,500 מ"ר, והוא מתחלק בין המרכז המסחרי למגדל המשרדים. בנוסף, מותר לבנות במקום חניון בן 8,250 מ"ר, שחלקו יבנה כאמור על-ידי החברה לפיתוח. יתכן שהחברה לפיתוח תבנה את כל החניון, ותחייב את גהה בתשלום חלק יחסי מההשקעה. כן יהיו במקום מרתפים, תחנת דלק, שטחי ציבור ושטחי שירות.

גהה מבנים היתה חייבת להסביר, מדוע היא מוכרת חלק מהמגרש בכ-50% משוויו על-פי שמאי. היא אומרת כי שומת גלנצר אינה מחייבת אותה אלא משמשת להערכה בלבד. בנוסף היא מסבירה כי העסקה חייבת לקבל אישורים שונים, ובכללם אישור בנק הפועלים, שבזמנו מימן את רכישת המגרש ע"י גהה תמורת הלוואה. כן יש לקבל אישורים של נאמנים שונים, וכל זה ביחד מסביר מדוע המגרש נמכר במחיר נמוך יחסית.

עם זאת יתכן, שנאמני האג"ח יערערו בפני בית המשפט על המחיר שנקבע, ויטענו, כפי שהוסבר לעיל, שהמחיר נמוך מדי.