איטליה ב-5 שקלים

נודה על האמת, בטרנדים המשתנים (מהר מדי ופלצני מדי) של עולם הקולינריה, המטבח האיטלקי מייצג את שכבת האבות המייסדים. ההתחלה הייתה עם פריצתו של המטבח הסיני שתיבל את האירועים החגיגיים שערכנו ברוטב החמוץ-מתוק. לא הרבה אחר כך, מתישהו בשנות ה-80 הגיע האיטלקי, שלימד אותנו שפסטה הוא שם כולל להרבה יותר מספגטי. היום אין מסעדה או בית קפה שלא מתהדרים במנת פסטה אחת לפחות בתפריט ואנחנו מצידנו כבר מזמן מאולפים לומר ש"אוכל איטלקי זה לא רק פסטה".

ביום שבת חורפי (אבל שמשי) החלטנו להיפגש לפסטה בשכונה והבחירה נפלה על פרונטו, שממוקמת באחת הפינות הקסומות של תל אביב, על רחוב נחמני בואכה כיכר המלך אלברט, עם עלווה ירוקה מסביב וארכיטקטורה אירופית. מעין קפיצה קטנה לחו"ל. רפי אדר נמצא פה כבר שנים וקיבל אפילו פרס מנשיא איטליה על הנפלאות הקולינריות שלו ככה שיש על מי לסמוך בענייני איכות וטעם.

מזמן לא היינו בפרונטו אבל לא התפלאנו לפגוש שוב בשירות האפתי והלא משתדל (אולי בשביל שנרגיש אירופה). על השולחן הונחה סלסלת לחם וחמאה (סתמית ותו לא), שמן זית וחומץ בלסמי (ניזכר בהם שוב בדרך החוצה. חכו עוד כמה שורות). הוא הזמין ספגטי פירות ים (שרימפס, קלמרי וצדפות) בשמן זית, שום, יין לבן וקוביות עגבניות טריות (74 שקלים) ואני ניוקי תפו"א ברוטב גורגונזולה (50 שקלים).

היה פשוט במובן הטוב של המילה - לא מתחכם וטעים מאוד. במנת הספגטי היה ייצוג מכובד של פירות ים מכל הסוגים, כשאת מקומן של הצדפות החליפו מולים. הניוקי היו שמנמנים ונימוחים. כשהגענו למתוק שאחרי, החלטנו שבמקום להסתבך וכיאה למקום, נלך על המסורת - פנקוטה (24 שקלים) וטירמיסו (28 שקלים) שהיו טעימים ומתוקים במידה מוגבלת, כזו שלא השכיחה את זיכרון הניוקי.

לא ציפינו לשום דבר חדש ולא היינו באווירה של ארוחה חגיגית. קיבלנו מסעדה שכונתית, האחד צעד אליה ברגל והשנייה הגיעה על אופניים. האוכל היה טעים והישיבה בחוץ הייתה נעימה ביותר. החשבון שכלל גם כוס לימונדה, עמד על 208 שקלים. עד כאן היה מדובר בהתנסות חיובית אך מבט מעמיק בחשבון העלה שחויבנו, בנוסף למחיר המנות, ב-5 שקלים על "צרכי שולחן" לכל סועד.

מה זה צרכי שולחן? זהו, שגם אנחנו שאלנו. הבירור העלה שכך נהוג גם באיטליה - לחם, חמאה, שמן זית ובלסמי מהווים צרכי שולחן הניתנים בתשלום נפרד. וכן, התוספת וההסבר הצמוד מצוינים בתפריט. אותנו זה ממש לא סיפק. תל אביב אינה איטליה ולתרץ ש"זה מצוין בתפריט", זה לצאת ידי חובה. כאן לא נהוג לשלם על תוספות מאין אלו ואיך שלא תסתכלו על זה, התמחור המקורי מעלה את מחיר המנה העיקרית, נניח, בחמישה שקלים. מרגיז קצת, לא?

פרונטו - איטלקי, ביתי - נחמני 26, תל אביב