הרב עובדיה ומלחמתו במלעיזים

שקר וכזב! את הכל כתבתי במו-ידיי. אפילו אות אחת אין רשות לתקן בלי שישאלו אותי, בלי שיראו לי. אפילו טעות של דפוס אני צריך לראות. אם צריך לתקן - לתקן, אם לא - לא לתקן. כל מה שאני עושה, כל מה שאני כותב - הכל בכתב ידי, הכל כתוב בכתב ידי!

לא לחינם רואה העולם התורני בארץ ובעולם את הרב עובדיה יוסף כאחד מענקי הרבנים שקמו בעם בדורות האחרונים. הזיכרון הצילומי הפנומנלי והיכולת להעמיק בכל שאלה המונחת לפתחו זיכו אותו באהדה גם בקרב מתנגדיו הרעיוניים. מנהיגה הרוחני של שס, המשלב בתשובה רגילה ציטוטים רלוונטיים מכחמש מאות ספרים בממוצע, אף זכה, בשנת 1970, בפרס ישראל לספרות תורנית על יצירתו התורנית - שו"ת יביע אומר.

בשיעור שנתן (מוצ"ש, 10.3.07) בהלכות הפסח, דיבר נשיא מועצת חכמי התורה על החובה של מורי ההלכה להקפיד בלימוד נכון של ההלכות תוך התעמקות במקורות, ובהמשך אף יצא נגד המקלים במקום שצריך להחמיר ונגד המחמירים במקום שצריך להקל, ובפרט בהלכות הפסח.

יותר מכל קוממה את הרב יוסף הטענה כאילו הוא, שבמשך שנים כתב את ההלכות בספריו וצירף אליהם בירורים מן המקורות, לא בעצם כתב את הדברים בעצמו ומי שכתב אותם היו אחרים. הוא רתח מכעס ודפק על השולחן תוך שהוא קורא למלעיזים "אנשים רעים".

להלן דבריו:

"...יש תרבות איך ללמוד. כל הדברים האלה - התורה שלנו קובעת - אין לך דבר שאין בו מחלוקת. יש מחלוקת של פוסקים - מערכה-מערכה. אלו אוסרים ואלו מתירים. צריך להיות חכם בכללי הוראה. לדעת איך לפסוק בהלכה הזו. יש אומרים ככה ויש אומרים ככה. מה לעשות? איך אני אפסוק? יש כללים בהוראה… בכל זה צריך חוכמה ותבונה לשקול בפלס את כל הפסק שלו. שיהיה אמיתי, שיהיה ישר. לא שיאמר: 'מותר! אסור!'; צריך לדעת את המקורות.

"מה שאני כותב בספרים שלי: כותב למעלה [בחלק העליון של הדף, ע.י.] הלכה. למטה אני מפלפל בכל דבר כדי למצוא את הנקודה האמיתית בהלכה הזאת. אני לא כותב סתם הלכה למעלה. כל מה שכתבתי למטה, זה הכל פועל-ידיי, שאני כתבתי במו-ידיי. אנשים רעים הוציאו לעז שמה שכתוב למעלה - [את] זה אני כתבתי, ומה שכתוב למטה (המקורות וכל הדברים האלה) זה אחרים כתבו אותם. שקר וכזב! את הכל כתבתי במו-ידיי. אפילו אות אחת אין רשות לתקן בלי שישאלו אותי, בלי שיראו לי. אפילו טעות של דפוס אני צריך לראות. אם צריך לתקן - לתקן, אם לא - לא לתקן. כל מה שאני עושה, כל מה שאני כותב - הכל בכתב ידי, הכל כתוב בכתב ידי!

"יש שאלות ש[בהן] אני יושב עד שעה שתיים בלילה כדי לברר את ההלכה, בסתם לילות [בדרך כלל נשאר ער] - עד שעה שתיים. היה לילה בשבוע הזה שהי[ת]ה לי הלכה מסובכת, [ו]ישבתי עד שעה ארבע כדי לברר אותה. שלוש שעות כדי לברר אותה. זה לא הולך תכף בנקל. 'מותר-אסור', חושבים הרב הזה יודע הכל; אומר שזה מותר ואומר שזה אסור. לא ככה! יושבים וטורחים, ומתייגעים ורואים את כל הפוסקים...".