הקרב על אופייה היהודי של ישראל

ארגון זכויות האדם הישראלי "עדאלה" חיבר הצעה חדשה לחוקה לישראל, אשר תגדיר את ישראל כמדינה "דו-לשונית ורב תרבותית" ולא כמדינה יהודית. החוקה המוצעת מבטלת את סממניה היהודיים של ישראל ובכלל זה את זכות השיבה ומצדדת ביישום זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים בישראל ומחוצה לה לשוב לבתיהם ולרכושם המקורי בישראל. שוחחתי השבוע בעניין זה עם ד"ר אלכסדר בליי (Blaigh), מבכירי המומחים בליכוד בנושא המזרח התיכון ולשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים.

כיצד אתה מתייחס להצעת החוקה של עדאלה?

צריך לומר בתחילה, כי במדינת ישראל הולכת ומוקמת מערכת מדינית החיה תחת המטריה של הדמוקרטיה הישראלית והיא ערבית חוץ פרלמנטארית ולא דמוקרטית. בג"צ ושופטיו קבע שמוסדות ייצוגיים של ערביי ישראל הם לגיטימיים, וכך היה ארגון עדאלה לסנגוריה הציבורית הייחודית של ערביי ישראל. ועדת אור הכירה בארגון זה כמייצג את ההיבטים המשפטיים של ערביי ישראל, והכרה זו הביאה לקידום המטרות המדיניות של הארגון. ארגון עדאלה, כמו ארגונים אחרים, הגיש עתירות רבות נגד מדינת ישראל, כאשר התביעה הקיבוצית הנוכחית היא בבחינת ניסיון ליצור סדר יום חדש. בשנים קודמות התמקדה פעילות הארגונים בשינוי הסדרים במישור המנהלי, ואולם בשנים האחרונות החל להתעצם המאבק המשפטי והפוליטי לשבירת הדומיננטיות היהודית ולהמרתה במדינה דו לאומית או פוסט ציונית.

הארגונים הללו, ועדאלה בראשם תובעים להכיר בערביי ישראל כמיעוט לאומי ולהעניק אוטונומיה תרבותית מוסדית ופרסונאלית. ארגון עדאלה הצליח להפוך את בית המשפט העליון לזירת התגוששות בין המדינה לבין המיעוט הערבי. מטרות הצעת החוקה הינן ליצור מצב שבו אוכלוסיה המונה כעשרים אחוז מאוכלוסיית ישראל תקבל זכות וטו על החלטות המדינה, כאילו מדובר בחמישים אחוז. חמור מכך, זאת תוך כדי ביטול מלא ומוחלט של אופייה היהודי והציוני של מדינת ישראל.

המגמות הלוו בקרב הציבור הערבי מביאות לפעמים לתוצאות שאינן עומדות במבחן השוויון הבסיסי, כך למשל כאשר עתר יהודי בשם אליעזר אביטן לבית המשפט העליון לאחר שמנהל מקרקעי ישראל סרב להחכיר לו מגרש בישוב הבדווי שגב שלום. בית המשפט דחה את עתירתו, בטענה שאין מדובר באפלייה. לעומת זאת, כאשר ערבי ישראלי בשם קעדאן ביקש מביתה משפט העליון לאפשר לו לבנות את ביתו בישוב יהודי קציר, בית המשפט קבל את עתירתו. אין ספק, כי הדיכוטומיה בין מקרה אביטן לקעדאן עומדת ביסוד פעילותו של ארגון עדאלה, החותר ליצור מצב שבו לערבי יש זכויות יתר כלפי האזרח היהודי תוך שימוש בטיעון כאילו קיימת אפליה. אפילו נחום ברנע כתב על כך במרס 2000 שההחלטה של בית המשפט "היא נדבך משפטי ראשון לחוקתה של מדינת ישראל אחרת פוסט ציונית".

מה הסכנה במדינה לכל אזרחיה?

מדינת ישראל, וצריך לחזור לנתונים הבסיסיים ביותר, הוקמה שלוש שנים לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להקים בית לאומי יהודי לעם אשר איבד שליש מבניו ובנותיו. מדינת ישראל היא המדינה היהודית היחידה בעולם. השאיפה של הפלשתינים להקים מדינה פלשתינית בשטחי 67' ומדינה דו לאומית בשטחי 48' כפי שהם מכנים את מדינת ישראל. קרי - להקים שתי מדינות פלשתיניות על חשבון מדינת ישראל.

רה"מ שרון הגדיר את מניע ההינתקות כחתירה לפתור את הבעיה הדומגראפית. נראה שהבעיה קיימת במלוא עוצמתה גם בשטח ישראל גופא. האומנם?

מדינת ישראל חייבת לקבל החלטות לא קלות ביחסי יהודים ערבים, החלטות אשר צריכות להתקבל בהסכמה בדרך דמוקרטית בין יהודים לערבים ומתוך נקודת מוצא שיהיה אשר יהיה המדינה היהודית ציונית לא תוותר על אופייה זה. בתוך בתחומי מדינת ישראל אין בעיה דמוגראפית ולא יכולה להיות בעיה דמוגראפית. כל מהלכי האימים הוכחו שטעו בהערכותיהם ובניתוחיהם.

האם עימות בין ערביי ישראל למדינה הינו בלתי נמנע בטווח הארוך?

אני מקווה שאירועי אוקטובר 2000 לא יחזרו על עצמם, אבל ברור לחלוטין שחייבים להבהיר שכל הרמת יד על מדינת ישראל תיתקל בתגובה הולמת. היום יש ממערב לירדן שני עמים פלשתינים ואולי שלושה. באיו"ש קיים עם פלשתיני הרוצה מדינה פלשתינית וירושחים בירתה בכל שטחי 67'. העם رפלשתיני בעזה רוצה מעמד מדיני עצמאי בעזה והאינטרסים שלו לא תמיד חופפים לאלה של איו"ש. ערביי ישראל שואפים להישאר בתוך תחומי מדינת ישראל, מדינה שדגלה לא יהיה מגן דוד והמנונה לא יהיה התקווה.

כיצד יש לנהוג נוכח הצעת החוקה של עדאלה?

דוח זה איננו הראשון מסוגו. בעבר פורסמו מספר מסמכים הקוראים לביטול אופייה היהודי של המדינה. אני מקווה שמדינת ישראל בהרכבה הנוכחי או העתידי תתכנס ותקבע מדיניות ברורה וחד-משמעית - מדינה יהודית ודמוקרטית כן איום על המדינה לא.

למה לדעתך ממשלת ישראל אינה עוסקת בסוגיה זו?

ממשלת ישראל היום, ולמעשה מאז המלחמה בלבנון, פועלת במדיניות של כיבוי שרפות ואין לה היכולות המדיניות לקבל החלטות בשום נושא ובכלל זה בהקשר לערביי ישראל. ראש הממשלה האחרון שיסד אפיקי דרכי דו שיח קונסטרוקטיביים עם המיעוט הערבי היה דווקא יצחק שמיר שאימץ תוכניות מרחיקות לכת לסייע למגזר הערבי, אשר לימים אומצו והורחבו ע"י ממשלת רבין המנוח.