האחים פריניאן נשלחו לחמש שנות מאסר

האחים פריניאן הורשעו על-פי הודאתם בקשירת קשר לבצע פשע - רצח של פנחס בוחבוט ז"ל, כאשר היה מאושפז בבית חולים, לאחר שנורה בצווארו ובפלג גופו העליון על-ידי אלמונים. בית המשפט כיבד (ה', 8.3.07) את עסקת הטיעון וגזר על כל אחד מהאחים 5 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי בגובה 100 אלף ש"ח לאלמנת בוחבוט.

המדינה ביקשה לאמץ את הסדר הטיעון לאחר שציינה, כי בבחינה חוזרת של חומר הראיות לקראת שמיעתן הגיעה המאשימה למסקנה שיקשה עליה להוכיח את עבירת הרצח שיוחסה לאחים פריניאן בכתב האישום המקורי, ולאחר שביצעה הערכת מצב יסודית ומקיפה הסכימה לקבל את הצעת האחים להגיע להסדר הטיעון. המדינה רואה חשיבות להודאת האחים בקשירת הקשר עם מי שעל-פי כתב האישום המתוקן רצחו את בוחבוט, שכן טענתם במשך שנים הייתה שכתב האישום הוא פרי עלילה שנרקמה נגדם על-ידי משטרת ישראל.

המדינה לא התעלמה מחומרת התנהגותם של האחים, אך טענה באשר לעברם הפלילי, כפי שעולה מגליונות ההרשעות הקודמות, עברם הפלילי ישן יחסית.

עו"ד דוד יפתח, פרקליטם של האחים, הדגיש את העובדה שהסדר הטיעון הושג עוד לפני תחילת שמיעת הראיות, וכי על-פי כתב האישום המתוקן אין קשר בין קשירת הקשר שקשרו הנאשמים לבין ביצוע הרצח של בוחבוט ז"ל בבית החולים, כמו גם לניסיון שנעשה לפגוע בו, ואשר בעטיו היה מאושפז שם.

לטענת עו"ד יפתח, עונש המאסר בפועל שהצדדים עותרים להטיל על כל אחד מהאחים, קרוב לעונש המרבי שקבוע לעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, שעומד על 7 שנות מאסר. לדבריו, גם היום, כמו במהלך כל חקירתם, עומדים האחים על טענתם כי הם אינם קשורים לרציחתו של בוחבוט ז"ל, כפי שהדבר עולה מכתב האישום המתוקן.

בית המשפט, בקבלו את עסקת הטיעון, קבע כי התנהגותם של האחים, כפי שמצאה ביטוי בכתב האישום המתוקן, היא התנהגות חמורה העומדת ברף העליון של עבירת קשירת הקשר, שהעונש המרבי הקבוע לה בחוק הוא 7 שנות מאסר. האחים קשרו קשר עם אחרים לקפד חייו של אדם שהיה מאושפז בבית חולים לאחר שנורה על-ידי אלמונים. גם אם מכתב האישום המתוקן ומטיעוני הצדדים עולה שהאחים לא היו קשורים לפציעתו של בוחבוט ז"ל, בגינה אושפז, וכי נותק הקשר הסיבתי בין התנהגותם לרציחתו, באופן שהקשר שקשרו לא יצא מן הכוח אל הפועל, אין בכך כדי להצדיק הקלה משמעותית בעונשם.

השופטים טל, אמסטרדם ולבהר שרון לא מצאו את הנסיבות האישיות של האחים חריגות. הללו היו צריכים לקחת בחשבון את הנזקים שיגרמו למשפחותיהם ולעסקיהם כאשר קשרו קשר עם אחרים לרצוח את בוחבוט ז"ל.

בית המשפט ביקר את החלטת הפרקליטות לגבש עם האחים עסקת טיעון ואמר כי "הואיל ואין לביהמ"ש אלא מה שהובא בפניו - הגענו למסקנה בסופו של יום, שהסדר הטיעון איננו חורג ממתחם הסבירות, וכי לא נסתרה החזקה לפיה המאשימה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, וערכה את האיזון הנאות ביניהם בטרם הגיעה להסדר הטיעון". משמע, בית המשפט קיבל ולא בנקל את הגעת הפרקליטות לעסקת הטיעון.

בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון בעיקר בשל הודאותיהם של האחים, שנטלו על עצמם אחריות לקשירת הקשר והביעו נכונות לפצות את אלמנתו של בוחבוט ז"ל. הודאותיהם סייעו למדינה להתגבר על קשיים ראייתיים שניצבו לפתחה בהוכחת העבירות החמורות שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, וחסכו מזמנם של עשרות עדים ומזמנו של בית המשפט. עוד הובא בחשבון כי העונש המוצע של 5 שנות מאסר בפועל, קרוב לעונש המאסר המירבי הקבוע לעבירה בה הורשעו האחים.

בית המשפט הטיל על כל אחד מהאחים 7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, ושנתיים מאסר על תנאי אותן לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו מהמאסר העבירה בה הורשע או עבירת אלימות כלפי הגוף או סיוע לעבור עבירה כאמור.

עוד חויבו האחים לפצות את אלמנתו של פנחס בוחבוט ז"ל בסכום של 100,000 ש"ח.