חזניות הכיפות הסרוגות

בשנות השבעים חוללו צעירי המפד"ל דאז את מה שזכה לכינוי - "מהפכת דור הכיפות הסרוגות". היתה זו מהפכה חברתית, חינוכית ופוליטית שפעלה את פעולתה לא רק בתוך המפד"ל - או מה שנהוג לכנות "הציונות הדתית" - אלא השפיעה גם על המדינה כולה; על סוגיות מרכזיות בתחום ההתיישבותי והדתי, על יחסי דתיים - חילוניים, על הקצונה בצה"ל ועוד.

בראשית המאה הנוכחית, מתחוללת מתחת לאפנו מהפכה לא פחות משמעותית, ואולי יותר, שבינתיים לא נמצא מי שיאבחן אותה במדויק וישים עליה את האצבע (והפוקוס התקשורתי). ניתן לכנותה: "מהפכת דור סורגות הכיפה".

מדובר בגל חדש של נשים דתיות ציוניות, ברובן ילידות הארץ. בעוד שבזמן המהפכה ההיא הן למדו בתיכונים דתיים ובאולפנות, ובילו את זמנן בסריגת כיפות לחבר'ה ב"בני עקיבא", הרי שהיום הן אמהות ואפילו סבתות צעירות לנכדים לאחר שגידלו בביתן חמישה, שישה, שבעה ואף עשרה ילדים. הן משכילות, בעלות מקצועות חופשיים או נשות קריירה אקדמית, בעלות מודעות תורנית מפותחת, חלקן מגדירות עצמן כפמיניסטיות, אחרות דווקא לא, וכולן מחפשות נתיבים לפעילות ציבורית וקהילתית.

לנגד העיניים ישנן דמויות ושמות מוכרים יותר או פחות. חלקן מרצות באוניברסיטה, רבות - משפטניות, עורכות-דין עצמאיות או אפילו שופטות. יש בהן כלכלניות, רופאות וגם נשות עסקים. כמו שאר הבנות הדתיות, הן שרתו בצה"ל או בשרות הלאומי.

היום, אחרי שהמשפחה גדלה והגוזלים עזבו את הקן, הן עצמן פורשות כנפיים - ביחוד צעירות רבות בשנות העשרים - דווקא לתחומי לימוד התורה. יש המקיימות מניין תפילה עצמאי (במודיעין או בשוהם, למשל), יש שנאספות יחד לקריאת המגילה, יש המקיימות קבוצות לימוד ומדרשות תורניות כדי להתחזק, כלשונן, בתורה ובמצוות. לא מעטות הפכו להיות טוענות רבניות. הן מקיימות סמינריונים וימי עיון ולימוד (אלף נשים ב"בנייני האומה" - ויותר מפעם אחת) ויש ביניהן המפיצות דפי פרשת השבוע בבתי הכנסת. רבות, כאמור, פנו לעסוק בהתנדבות גם בעסקי ציבור שונים.

בארץ יש כ-16 סוגי מדרשות לימוד לבנות, מדרשה-מדרשה - ודרכה הייחודית. מעבר לטענה נגד התעמקותן של בנות בגמרא ובמפרשים, הטענה השלטת היא שהבת הדתית דוחה היום את נישואיה עד לסיום הלימודים וגם עולה הטענה שתלמידי הישיבות מרגישים "מאוימים" יותר ויותר על-ידי הלמדניות המועמדות לשידוך.

ב-8.3.07 מצוין בכל שנה יום האישה הבינלאומי. בשנים עברו ניסתה "אמונה" - תנועת האישה הדתית לאומית - לחשוף בכל פעם נושא אחר: פעם זה היה נושא הלימוד, ובפעם אחרת הנושא הלא פחות בעייתי של שילוב לימודי אמנות ויהדות. יותר ויותר אולפנות ומכללות מכניסות למסגרות הלימודים שלהן נושאים מתחום האמנות. המכללה האקדמית הדתית הראשונה, ואולי גם היחידה, שמכשירה בנות בתחומי דרמה, תיאטרון, מחול ועוד - היא מכללת אמונה בירושלים. הכל, כמובן, במסגרת ההלכה וגדריה, באישור ובהדרכה של רבנים ואנשי תורה, כאשר "מעלה" היה בית הספר הדתי הראשון למקצועות הקולנוע.

השנה אימצה "אמונה" את נושא החזנות. לרבים מוכּרים התקליטים הישנים (למי שהכיר) של משפחת מלבסקי הידועה, שכללה כחמש בנות, אבל הנושא הזה של חזנות ושירת פרקי תפילה על-ידי נשים, לא עלה ולא הפך נושא בעשרות השנים האלה. הרפרטואר שיושר בשבוע הבא יכלול את התפילה לשלום המדינה במנגינה הידועה של סול זים, את "הבן יקיר לי" של מלבסקי, שכמובן אי אפשר בלעדיו, את "ייבנה המקדש" הישן והטוב של ירדני את "אלוקי נשמה" שחיבר משה לאופר ושר דודו פישר, את "רחם נא" של יוסל'ה רוזנבלט, מחרוזת שירים של שלמה קרליבך, וגם "אבינו מלכנו" הנודע בביצועה המרגש מאד של ברברה סטרייסנד ועוד.

החזניות שבראשן הזמרות אתי אנקרי ועדי ארד, ינעימו בקולן לבנות שייאספו לאירוע "חזנות נשים ושירי נשמה".