האדמור, החסידים ותמונות החתונה

האדמור מגור חיתן את נכדו הראשון. נכד בחסידות, וודאי שבחסידות גור, הוא מעבר למה שמוכר בחתונות חרדיות אחרות. החצר והמשך השושלת הם חלק בלתי נפרד מהאווירה. עצם היותו של מישהו בן/נכד לאדמור נותנת לו מעמד משל עצמו ומגדילה את סיכוייו להיות אדמור בעצמו. המעמד והאצולה בחסידות אפופים בסוג של מטען עודף בקדושה מיסטית ששמורה רק לחסידים.

הבן הבכור של הבן הבכור, הטופ-שבטופ, מתחתן. את פני הכלה כיסתה הינומה עבה ואת פניה לא היה ניתן לזהות. השמחה הייתה, אבל במשורה, כיאה לחסידות העצורה ומלאת ההדר והפאר. עשרות אלפים הגיעו לחופה המרגשת. רק מעטים יכלו באמת להתקרב והשאר הציצו מבעד למשקפות שהביאו מבעוד מועד.

סעודת המצווה התחלקה לשלושה: המרכזית - בחוג המצומצם ל-600 איש, הבינונית ל-1,000 איש ושייריים של "מנות קרב" לכל האלפים האחרים שבאו לשמחה.

שיא השיאים, כנהוג בחסידות גור, היה כאשר מזג האדמור יין לכל החסידים. עשרות, אם לא מאות, בקבוקים של יין נמזגו לתוך כוסות רבות, והועברו מיד ליד. הכל מסודר ומלא גינוני מלכות. כבוד קדושת האדמור, אומרים החסידים.

שיא האירוע היה בחצות, ולראותו זכו לראות רק יחידי סגולה. המצווה-טאנץ, ריקוד האדמור בכבודו ובעצמו נוכח פני הכלה, כשביניהם גרטל, חגורת בד עבה לחצוץ. שיהיה במזל טוב.