האובססיה המסוכנת של יו ג'קמן

דארן ארונופסקי התחיל לכתוב את התסריט ל"המעיין" - פנטזיית מדע בדיוני רומנטית פלספנית והזויה שעוסקת בחיי נצח - ב-2000, מיד אחרי שסיים לביים את "רקוויאם לחלום", והיה אמור להתחיל לצלם אותו כבר ב-2002, עם בראד פיט וקייט בלאנשט בתפקידים הראשיים ותקציב של 70 מיליון דולר. אבל פיט פרש ברגע האחרון, וכל העסק התמוטט.

ארונופסקי לא הסכים לוותר. הוא שיכתב את התסריט, ומקץ שלוש שנים הצליח להרים גירסה צנועה יותר של הסיפור עם חצי מהתקציב ועם יו ג'קמן ורייצ'ל ויז (שכבר הספיקה להתאהב בבמאי שלה ולעשות איתו ילד) בתפקידים הראשיים.

העלילה השאפתנית והרוחנית נפרשת על פני 1,000 שנה, כאשר רוב הזמן אנו מצויים בהווה ומתמקדים בניסיונותיו הנואשים של טום (ג'קמן) המדען למצוא תרופה שתרפא את הסרטן של אשתו הגוססת, איזי. פה ושם הסרט קופץ למאה ה-16, לסיפורו של אביר ספרדי אמיץ (ג'קמן) שמחפש חרב מאיה מיתולוגית עמוק בג'ונגלים של דרום אמריקה, ולעתיד הרחוק, שם ג'קמן משייט ברחבי הגלקסיה בתוך בועה שקופה בעודו עושה תרגילי יוגה.

"המעיין" הוא הרבה דברים (כישלון מפואר, הזיה פסיכדלית, אובססיה מסוכנת), אבל קודם כל הוא סיפור אהבה. ולמרות שלא לגמרי בטוח שמה שיצא בסופו של דבר היה שווה את כל המאמץ שהושקע, מדובר, לטוב ולרע, בוואחד טריפ שבהחלט ראוי לחוות תחת השפעה מול מסך גדול. ארונופסקי היה צריך לעשות את הסרט הזה, וטוב שהוא עשה אותו. רק שלא יגרום לנו לחכות עוד שש שנים עד לסרטו הבא.

צילום: רומנטי, פלספני והזוי