לא כל רופא הוא דוקטור

השופט זילר השעה זמנית את רשיונה של רופאת השיניים, ציפורה בקרמן, למשך 21 ימים, לאחר שהרופאה ציינה את התואר דוקטור לפני שמה, מבלי שהיתה זכאית לכך, היות ולא סיימה את לימודיה האקדמאים.

בקרמן השתמשה בתואר דוקטור הן במסגרת עבודתה בקופת החולים המאוחדת והן במרפאתה הפרטית. אף שהותרע בפניה על-ידי משרד הבריאות כי הינה מפרה את פקודת רופאי השיניים, האוסרת על שימוש בכינוי שלא הורשה.

במסגרת עסקת טיעון בין משרד הבריאות לבקרמן, הוסכם כי בקרמן הבינה את חומרת מעשיה וכי הבטיחה כי מעשים אלו לא ישנו. הוועדה המשמעתית דחתה את הטענה שהעלתה בקרמן, לפיה השימוש בתואר דוקטור אינו מעשה חמור. הודגשה הפגיעה באמון המטופלים "אשר אינו יכול לגבש את הדעה מי יטפל בו, על בסיס מידע אמיתי על כשירותו והיקף השכלתו של הרופא".

משרד הבריאות, אף כי בדרך כלל רואה ייחוס תארים שאינם נכונים או מדוייקים כפעולה חמורה במיוחד, הסכים לענישה במדרג נמוך במקרה זה. הוועדה המשמעתית מצאה כי יחס זה נובע בשל היות קבוצת רופאי השיניים חסרי התואר האקדמאי "דוקטור" קבוצה קטנה יחסית וכי הפרה זו קלה ביחס למקרים בהם רופאים מייחסים לעצמם תארי מומחה בדרכים לא נאותות.

הוועדה מצאה כי הקלה זו אינה במקומה. לדברי זילר, "אין שוני מבחינת חומרת המעשה הנגוע בהטעיה... שכן ייחוס תואר אקדמאי למי שאין לו תואר כזה נראה חמור מייחוס מומחיות, שלא נטען שאינה קיימת מבחינת תוכנה".

אף על-פי כן, היות מההשוואה בין ייחוס תואר שלא כדין לייחוס מומחיות שלא כדין, נעשה במקרה זה לראשונה, לא מצאה הוועדה ליישר את קו הענישה בין שני המעשים מבחינת "אין עונשין לפני שמזהירין", ולכן התריעה על הצורך בכך.