האוטובוס איחר; הנוסע יפוצה

אברהם גרוניך תושב המועצה המקומית מודיעין עילית נזקק לא אחת לשירותי התחבורה הציבורית. לטענתו, במספר מועדים בהם המתין בתחנת האוטובוסים נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהאוטובוסים של חברת סופרבוס בע"מ לא הגיעו לתחנה. גרוניך החליט לתבוע את החברה בבית המשפט לתביעות קטנות.

בתביעתו, מנה גרוניך ארבעה מועדים שונים בהם המתין לאוטובוסים, בהתאם ללוח הזמנים המופיע בלוח זמני הנסיעות שהפיצה חברת סופרבוס, אולם האוטובוסים לא הגיעו. כך למשל ביום 26.7.06 המתין גרוניך בתחנה משעה 12:10 ועד לשעה 12:50
אך לשווא. לטענתו על-מנת לא לאחר לפגישה חשובה, נאלץ לנסוע במונית "ספיישל" ושילם תמורתה סך של 100 ש"ח.

חברת סופרבוס התייחסה לכל אחת מטענות גרוניך, והדגישה כי אילו היה מתקשר למוקד שירות הלקוחות של החברה היה מקבל מידע על התקלות והעיכובים ושינוי מסלולי הנסיעה. לטענתה, ביום 26.7.06 אומנם אירעה תקלה בקו 330 והאוטובוס לא יצא מתחנת המוצא ואולם החברה התגברה על התקלה. עוד טענה החברה כי חלק מטענות גרוניך מבוססות על לוח זמנים המתייחס לימות חול כאשר לוח זמני הנסיעה בתקופת החגים הוא שונה.

השופט זכריה ימיני פסק (15.2.07) שיש לערוך הבחנה בין האיחור של האוטובוס ביום 26.7.06 לבין האיחורים בימים שלאחר מכן. לגבי האיחורים המאוחרים נקבע כי התובע לא זכאי לפיצוי, הואיל והסתמך על נתונים שגויים ומכיוון שבשני מקרים אחרים האיחור בהגעת האוטובוסים נבע מגורמים עליהם לא הייתה לחברה שליטה.

לגבי האיחור ביום 26.7.06 נפסק כי על חברת האוטובוסים בעלת זכיון להסעת נוסעים לדאוג שיהיו ברשותה אוטובוסים רזרביים באופן שאם אירעה תקלה באוטובוס מסוים יעמוד הכן אוטובוס אחר במקומו. במועד האמור לא עמדה חברת סופרבוס במטלה, ועל כך זכאי התובע לפיצוי.

סיכומו של דבר, נפסק כי התובע זכאי לפיצוי בסך 200 ש"ח הכולל החזר על מונית ועוגמת נפש.