למען הילדים: אמא תעבוד פחות מאבא

כ-35,500 עובדים, המהווים 7.4% מהאבות היהודים לילדים עד גיל 13, ויתרו על תפקיד בעבודה לטובת טיפול בילדיהם לעומת כ-102,600 אלף אימהות, 21.8%. שיעור האימהות העובדות המוותרות על תפקיד בעבודה גבוה כמעט פי שלושה מזה של אבות עובדים. כך עולה מניתוח שנערך במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת בהתבסס על הסקר החברתי של הלמ"ס לקראת יום המשפחה. הסיבה העיקרית לכך נובעת מצמצום במטלות הטיפול בילדים ולא מגידול בשיעור הוויתור של האבות.

"יום האם" המסורתי שנתפס בעבר כאירוע נשי-אימהי, שינה את אפיו בשנים האחרונות והוא נחוג בעת האחרונה כ"יום המשפחה"- מונח המדגיש שהחג הינו חג לאימהות ולאבות כאחד. שינוי זה מבטא הלך רוח נוכחי שלפיו כיום, חלוקת העבודה במשפחה הינה שוויונית יותר מבעבר, ועל כן שילוב ערכי משפחה ועבודה צפוי לכאורה להיות דומה בקרב נשים כגברים. הגברת השוויון בחלוקת העבודה ובמטלות של בני הזוג אמורה למצוא את ביטויה בהגדלת מספר השעות שגברים עובדים מקצים למשפחה, ובאופן זה מופחת נטל גידול הילדים וחינוכם מאימהות עובדות. מצב זה מאפשר להן להתפנות יותר לצורכיהן האישיים להשקיע יותר שעות במקום העבודה, להתפתח ולהתקדם מבחינה מקצועית ובדרך זו למצות את השכלתן, יכולותיהן וכישוריהן.

הנתונים נלקחו מתוך סקר חברתי על מדגם מייצג של 7,600 משקי בית בישראל, המאפשר להתרשם מנתונים המתארים תופעות ונושאים שונים שאינם זוכים כדרך השיגרה לסיקור סטטיסטי.

הפער בשיעורי הוויתור בין האבות לאימהות מושפע מאוד מהמספר השונה של ההצעות לשינוי תפקיד המוצעות לכל אחת מקבוצת אוכלוסיה: לזו של האימהות לעומת האבות. מכיוון שעולם עבודה הנוכחי מציע עדיין יותר הצעות לשינוי בתפקיד לגברים מאשר לנשים וכל שכן כאשר מדובר באימהות, שיעור הוויתור של האימהות מושפע לא רק מהמחויבות לילדים, אלא גם מהיקף ההצעות שהוצעו להן וממאפייניהן.

המשכילים מוותרים פחות

הנכונות לוויתורים קטנה ככל שעולה רמת ההשכלה של ההורה, והיא מבטאת את הציפייה לתמורה על השקעה בהשכלה בקרב העובדים. אולם אף כי מגמה זו מתקיימת בקרב אימהות ואבות כאחד, עוצמתה בולטת ביתר שאת בקרב אבות, ששיעור נכונותם לוויתורים יורד מרמה של 12.5% מקרב בעלי תעודת בגרות ל-7.0% מקרב בעלי תואר ראשון.

ניתן היה להניח כי ככל שגדל מספר הילדים במשפחה תקטן הנכונות לויתורים, שכן היכולת לתמרן בין עבודה למשפחה נהיית מוגבלת יותר. השערה זו אומתה לגבי אבות שהנכונות לוויתורים בקרבם עולה מ-5.6% למי שהוא אב לילד אחד לרמה של 9.6% בקרב אבות ליותר מארבעה ילדים. לעומת זאת שלא כצפוי, בקרב אימהות המגמה הפוכה, והנכונות לויתורים דווקא יורדת ככל שגדל מספר הילדים במשפחה, מרמת נכונות לויתור של 26.8% לאימהות לילד אחד לרמה של 18.6% בקרב אימהות ליותר מארבעה ילדים. ייתכן שניתן ליחס מגמה זו ליכולת ניהול יעיל של אימהות את התא המשפחתי, המשתפרת ככל שנצבר ניסיון בניהול תא משפחתי שהוא גדול יותר. כתוצאה ממגמות מנוגדות אלו, הרי למרות שכאמור, בכל מספר ילדים נכונות הוויתורים של האבות נמוכה מזו של האימהות, הפערים המיגדריים מצטמצמים ככל שגדל מספר הילדים במשפחה.

ככל שעולה הוותק במקום העבודה קטנה הנכונות לויתורים על תפקיד לצורך טיפול בילדים. ככל הנראה ההשקעה שכבר נעשתה בעבודה במהלך השנים, ממריצה את הן את האב העובד והן את האם העובדת להימנע מוויתורים. לפיכך שיעור האבות המוכנים לוויתורים מקרב בעלי הוותק הקצר בעבודה יורד מרמה של 12.5% ל-4.7% בקרב בעלי ותק של מעל ל-15 שנות עבודה, ומרמה של 32.7% מקרב אימהות בעלות ותק קצר לרמה של 12.0% בקרב אימהות בעלות ותק של מעל 15 שנות עבודה.

חרדים מוותרים יותר

הגורמים התרבותיים-המסורתיים המשפיעים על נכונות לוויתורים מקבלים חיזוק מהמערכת הנוכחית של התגמולים בעבודה, שבה עדיין שכר עבודה של הורה-גבר גבוה בממוצע מזה של אישה-אם, ועל כן כלכלית כדאי ליחידת המשפחה שהויתור יהיה של מי ששכרו נמוך יחסית, קרי: של האם.

מספר הילדים במשפחה הוא אחד הגורמים המסבירים את הקשר החיובי שנתגלה בין רמת הדתיות והנכונות לוויתורים: ככל שעולה רמת הדתיות גדל שיעור ההורים - אבות ואימהות, המוותרים על תפקיד בעבודה בגלל הטיפול בילדים. מכיוון שהתא המשפחתי-מספר הילדים- גדול יותר בממוצע בקרב חרדים לעומת חילוניים, שיעור הוויתור גבוה יותר בקרב משפחות חרדיות לעומת חילוניות, ומגיע לשיעור ויתור מירבי של 31% בקרב אימהות חרדיות ול-11.5% בקרב גברים חרדים.

יוצאת דופן היתה אוכלוסיית האבות הגרושים שרמת הנכונות שלהם לוויתורים היא הגבוהה ביותר מקרב אוכלוסיית האבות ועומדת על 28.6% - רמה העולה על הנכונות לוויתורים של אימהות גרושות שעמדה על 24.2%.

עשירים מוותרים פחות

שיעורי ויתור נמוכים יחסית נתגלו בקרב אבות המועסקים במשלחי יד יוקרתיים – מנהלים, או בכאלו הדורשים רמת השכלה גבוהה: אקדמאים. שיעורי הוויתור נמצאו גבוהים יחסית בקרב אבות המועסקים במשלחי יד שההשקעה בהכשרתם נמוכה יחסית, כגון סוכנים ועובדי מכירות. מפתיע כי שיעורי הנכונות לוויתור בקרב אימהות אקדמאיות נמצאו גבוהים מהנכונות שנתגלתה בכל משלחי היד האחרים: 26.7% לעומת 24.0% נכונות לוויתורים בקרב אימהות העובדות במכירות. נראה כי רמת שכר נוכחית נמוכה יחסית של אימהות אקדמאיות, אינה מהווה תמריץ לבחירה בתפקיד החדש לעומת הקדשת זמן לטיפול בילדים.

חיזוק לממצא האחרון ניתן למצוא בשיעורי הוויתור על תפקיד, הקטנים ככל שעולה רמת השכר. הנכונות לוויתור ברמות השכר הגבוהות של מעל 10 אלף ש"ח לחודש נתגלתה כנמוכה ביותר בקרב אבות והיא עומדת על 5.1%. לעומת זאת, בקרב אימהות שיעורי הויתור בקרב המשתכרות מעל 10 אלף ש"ח יורדים רק מעט בהשוואה לירידה בקרב אבות המשתכרים מעל 10 אלף ש"ח. נראה כי זוהי אוכלוסיית אימהות הממוקמת זה מכבר בתפקיד בכיר בארגון, וממילא משאבי הזמן שהן משקיעות בעבודה הם מירביים. על כן קבלת ההצעה לתפקיד חדש על ההשקעה הנוספת מזמנן הנדרשת בו, כרוכה בויתור גדול מדי על הזמן הקצוב ממילא שיש להן לטיפול בילדים.

הפערים המגדריים בנכונות לויתור הם גבוהים ביותר דווקא ברמות השכר הגבוהות ועומדים על 4.2.