ביום 5.9.06 ניגש דוד אלמלח kבחינה מעשית בנהיגה. לטענתו במהלך 'הטסט' בוחן הנהיגה פגע בו, העליבו קשות, והטיל רפש במורי הנהיגה שלו באמירות כמו "בבית ספר כזה כל הזמן מגישים תלמידים על הפנים שנוהגים כמו בבונים". בתביעתו טען אלמלח כי הבוחן גרם לו לחוויה טראומתית, וערער את בטחונו. כתוצאה מכך נגרמו לו הוצאות בגין שיעורי הנהיגה והמבחן בסך 3,600 ש"חועוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח.
בוחן הנהיגה הכחיש את הדברים המיוחסים לו; לטענתו לא היו בינו לבין תלמיד הנהיגה חילופי דברים, לדבריו התביעה הוגשה כחלק ממערכה שמנהל מורה הנהיגה של התלמיד נגדו: לטענתו כשסרב להוציא לטסט תלמיד אחר, של מורה הנהיגה, מאחר שהגיע לבחינה בלא ששולמה אגרה כנדרש, הזהיר אותו מורה הנהיגה "שיאסוף עליו חומר".
השופטת מיכל נד"ב שהחליטה לדחות את התביעה ולהעדיף את גרסת ההגנה פסקה כי סירובו של מורה הנהיגה להעיד והודאתו של תלמיד הנהיגה כי הליכי התביעה נעשו כולם על-ידי מורה הנהיגה תומכים בגרסת ההגנה, באשר למניעים הבלתי עניינים של התביעה.
העובדה שתלמיד הנהיגה נמנע מלערער על החלטת הבוחן ולא התלונן עליו בסמוך לאירוע מעוררת תמיהה. בנוסף, התובע אישר שנכשל בשניים - שלושה טסטים לפני הטסט נשוא התביעה, דבר המלמד לכאורה על ענייניות המבחן שערך לו בוחן הנהיגה.
לאור הנסיבות הללו נדחתה התביעה והתובע חויב בהוצאות בסך 250 ש"ח.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה