חבות קרנית בפגע-וברח

בית המשפט השלום בתל אביב הכריעה כי תאונה בין הולך לרגל למלגזה הינה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). בפני בית המשפט עמד סיפורה של פרוס נינה, שנפגעה בשנת 2000 ממלגזה. בשל פגיעתה לא עלה בידה לאתר את הנהג שפגע בה. פרוס הגישה תביעה כנגד קרנית, קרן סטטוטורית שהוקמה על-פי דין, על-מנת לפצות, בין היתר, נפגעים בתאונות שהפוגע אינו ידוע בהן.

בית המשפט השלום בתל אביב שלל את טיעוניה של קרנית, שביקשה לדחות את התביעה בטוענה כי פרוס לא "שקדה במידה סבירה" לאתר את הנהג הפוגע וכן בטוענה שלא הוכיחה כי מלגזה הינה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק. השופט הראל קבע כי פרוס, אשר לא הבחינה בנהג הפוגע מייד עם קרות התאונה, ניסתה לאתרו כאשר שבה לאיתנה לאחר חודש, ללא הצלחה מרובה.

בית המשפט קבע כי "קרנית הינה 'קרן ציבורית' אשר המבטחות מפרישות אליה, על-פי דין, חלק מסוים מהפרמיה שהן גובות ממבוטחיהן. במילים אחרות, המבטחות הן שנושאות בתשלומים לנפגעים גם באותם מקרים בהם החיוב מוטל על קרנית ואין זו האחרונה בגדר קרן צדקה, או קרן שכספיה ניזונים מתקציב המדינה או ממוסדות ציבור". לפיכך מצא כי משמעות דחיית התביעה של פרוס, תוצאתה הוא כי כספן של המבטחות, שנועד למקרים מסוג זה, לא יועברו לתובעת אשר לא תזכה לכל פיצוי ובכך תהפוך לנטל על הקופה הציבורית.

לדעת בית המשפט, מקום בו מדובר בהולך רגל תמים ותם לב שנפגע על-ידי כלי רכב מנועי אשר זהותו אינה ידועה, השיקולים שיש לשקול אינם צריכים להיות שיקולים מחמירים יתר על המידה עם אותו נפגע. החמרה משמעה, דחיית התביעה והותרת הנפגע ללא כל פיצוי ומסר של בית המשפט כי אין מקום להעניק לנפגע זה סעד, שכן יכול היה "בשקידה סבירה" לאתר את הנהג ומבטחתו של אותו נהג, ואם היה עושה כן - אותה מבטחת, ולא קרנית, הייתה נושאת בחיוב.

אשר לטענת קרנית כי לא הוכיחה הנפגעת כי מלגזה נכנסת בהגדרת "רכב מנועי", פסק בית המשפט כי מתמונות שצורפו לכתב התביעה ניתן להבחין כי מצולמת מלגזה, אשר לטענת פרוס נראית כמו המלגזה אשר פגעה בה, המובילה מטען, בעודה נוסעת על הכביש שבסמוך למפעל ממנו יצאה פרוס עת שנפגעה ומפסיקה קודמת, נקבע כי אכן מדובר בכלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק.

לאחר שנקבעו הכרעות אלו, ידון בית המשפט, בשלב מאוחר יותר, בשאלת גובה הפיצויים.