שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, דחתה (ב', 12.2.07) את בקשתן של שלוש חברות הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשתן להוציא צו מניעה זמני, שיורה שלא לכנס את הוועידה הארצית של הע"ל.
שלוש המבקשות, שטיין, רבינוביץ וגבאי, אשר יוצגו על-ידי עו"ד א' יפה, פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו לקבל סעדים שונים הנוגעים להליכי בחירת הנציגים לוועידת ההסתדרות. המבקשות טענו כי הליכי הבחירה פוגעים בערכי יסוד, בחירות בסיסיות ובזכויות חוקתיות ובראשן הזכות לבחור ולהיבחר, ועל כן נדרשת התערבותו של בית המשפט וביטול הסעיף בחוקת ההסתדרות המוביל לתוצאה זו.
ביחד עם בקשתן אשר הוגשה ביום 7.2.07, הגישו גם בקשה לצו מניעה זמני שיורה להע"ל שלא לכנס את הוועידה הארצית של ההסתדרות ביום 14.2.07 או בכל תאריך נדחה, לרבות ביצוע כל פעולה הקשורה לכינוס הוועידה הארצית, וזאת עד למתן החלטה בבית המשפט המחוזי.
לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתו צו מניעה זמני, בנימוק שההחלטה לקיים את הוועידה הארצית הייתה ידועה מזה זמן רב, הרי שהגשת בקשה שכזו שבוע לפני המועד להתכנסות, לוקה בשיהוי המצדיק אי מתן צו במעמד צד אחד.
עם זאת, החליט בית המשפט, כי תחת קיומו של דיון במעמד הצדדים בשאלת הסעד הזמני, אשר ממילא לא יוכל להשיג את מטרתו - מניעת התכנסות הוועידה, יוקדם מועד הדיון. בכך יהיה לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של הצדדים.
בערעור על החלטתו זו לבית המשפט העליון, טענו המבקשות כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מן הנזק שייגרם להן ולחברי ההסתדרות בכללותם, אם תכונס הוועידה הארצית, שבה ייבחרו נציגי מוסדותיה העיקריים של ההסתדרות, ביום 14.2.07. לדעתן, קיום הוועידה יוביל לקביעת עובדות מוגמרות בעלות השלכות מרחיקות לכת, זאת כשיש סיכוי ריאלי שעקב ההכרעה בתיק העיקרי ייפסלו כל ההחלטות שיתקבלו על-ידי הוועידה.
לדעת המבקשות, עצם קיומה של הוועידה פוגע בזכותם החוקתית והשוויונית של חברי ההסתדרות לבחור ולהיבחר לוועידה הארצית, כיוון שבחירת 101 מן הנציגים להרכב הוועידה הארצית נעשה בהליך נסתר שבמסגרתו לא התאפשרה מבעוד מועד הצגת מועמדות, לא פורסמו שמות המועמדים, לא פורסמה דרך הבחירה, לא פורסמו שמות הנבחרים ולא ניתנה הזדמנות שווה לכל להיבחר. הפגיעה בזכויות אלה מטה את הכף, לדעתן, לטובת דחיית טענת השיהוי וקבלת הבקשה.
השופטת ארבל דחתה את הערעור, וקבעה כי ההלכה פסוקה היא כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ביחס למתן סעד זמני, זולת במקרים חריגים, ולא מצאה את המקרה של המבקשות כאחד מהחריגים.
בשולי הדברים העיר בית המשפט כי אכן השתהו המבקשות בפנייתן לבית המשפט המחוזי ולא סיפקו כל נימוק או טעם להגשת הבקשה באיחור. זהו, קובע בית המשפט, "שיהוי סובייקטיבי", השוכן לצד השיהוי האובייקטיבי במקרה זה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה