מחקר: כמעט כל יהודי אירופה התבוללו אחרי חורבן הבית

פירוד עמוק חל בין הקהילות היהודיות משני עברי הים התיכון לאחר חורבן בית המקדש השני. כך עולה ממחקר היסטורי חדש של פרופ' דורון מנדלס מהאוניברסיטה העברית וד"ר אריה אדרעי מאוניברסיטת תל אביב, שמנסה לשפוך אור על פן נוסף בתולדות עם ישראל. נראה שפירוד זה היה בעל תוצאות הרות גורל וייתכן שהביא להיעלמות כמעט מוחלטת של הקהילה היהודית בארצות המערב.

החוקרים טוענים כי הגורם להתבוללות נעוץ בהיעדר תרגום של התורה שבעל-פה מן השפות שבהן דיברו במזרח (בעיקר עברית וארמית), לשפות שבהן דיברו מרבית היהודים מארצות המערב (יוונית ולטינית). חלקים מקהילה זו שלא התבוללו המשיכו לקיים את המצוות על-פי התרגום היווני (ומאוחר יותר - הלטיני) שהיה בידם.

הקהילה היהודית במזרח כללה את היהודים שחיו בישראל, בבבל ובשאר המדינות שלאורך חופי הים התיכון המזרחי, החל מסוריה ודרומה. יהדות המערב כללה את היהודים שהתגוררו בטורקיה של היום, ביוון, באיי הים האגאי, באיטליה וממערב לה (ומבחינות רבות יש לכלול גם את מצרים ולוב).

מחקרם של פרופ' מנדלס, מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, וד"ר אדרעי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, הוא תוצר של עבודתם המשותפת במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית במסגרת קבוצת מחקר שעסקה בתקשורת יהודית בגולה. בעקבותיה, פרסמו השניים את תוצאות מחקרם בכתב העת: "Journal-for-The-Study-of-the-Pseudepigrapha" (המגזין ללימודי טקסטים מזוייפים (כתבים המיוחסים באופן מסולף לדמויות מכתבי הקודש).

התורה שבעל-פה התפתחה מאוד לאחר חורבן בית שני ואורגנה בקורפוס המשנָה לקראת סוף המאה השנייה לספירה. מאוחר יותר הפכה לחלק מהספרות ההלכתית עם כתיבת המשנה והתלמודים. אף שהקורפוסים של התורה שבעל-פה אורגנו ונחתמו, הם השתמרו בעל-פה ולא הועלו על הכתב במשך מאות שנים. עובדה זו לא אפשרה את תרגומם של הקורפוסים הללו ליוונית וללטינית, ואף לא אפשרה להעביר אותם לקהילות המערב שלא שלטו בעברית ובארמית. כך הפכה יהדות המערב מנותקת ממרבית ההלכות והתקנות שהתחדשו בעם היהודי ברבות השנים ועוגנו בספרות ההלכתית, והיא נותרה רק עם הקורפוס המצומצם של התנ"ך וחלק מן הספרות החיצונית שתורגמו לשפתה.

החוקרים מוסיפים כי הנתק בין שתי הקהילות לא הסתיים כאן. נוסף על היעדר כתבים עדכניים עבור יהודי המערב, רבנים ממזרח המעיטו בביקורים בקהילות היהדות ממערב, אך ביקרו תכופות בקהילות יהודיות במזרח ובאזורים הסמוכים להן. נסיעות מעטות של רבנים לרומא נשאו אופי דיפלומטי בעיקרן, וכללו בעיקר מפגשים עם מנהיגים רומיים. היהדות הגדולה שממערב לים התיכון מוזכרת מעט מאוד בקורפוס הענק של חכמים. כמעט ולא מוכרים חכמים שבאו משם או מוסדות לימוד ויצירה שנוצרו שם. החוקרים מדגישים כמו כן כי מערכת התקשורת שנוצרה על-ידי חז"ל ופעלה יפה בגולה המזרחית, כמעט שלא השפיעה על היהדות במערב.

נסיבות אלו, קבעו החוקרים, היוו קרקע פורייה ל"כיבוש" הנוצרי של חלק מיהודי המערב, תוצאה של פעילות מיסיונרית נוצרית מסיבית באירופה. השליחים הנוצרים הקימו רשתות תקשורת פעילות משלהם באירופה שתרמו לאיחוד שבין המאמינים - פעילות שהיתה חסרה בקהילות היהודיות שם. כתוצאה מכך, הלך ונטמע חלק הארי של הקהילה היהודית במערב בקרב הקהילה הנוצרית שסביבה, וחלק אחר המשיך לקיים את ההלכות בתרגומן היווני (ומאוחר יותר - הלטיני). יהודים "תנ"כיים" אלה צצו בהמשך במרכז אירופה, בתחילת ימי הביניים.

צילום: פרופ' דורון מנדלס וד"ר אריה אדרעי [צילום: האוניברסיטה העברית]