"לפזר את הרש"פ ולהקים מדינה זמנית בעזה"

ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, חבר ועדת החוץ והביטחון ויו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין צה"ל, סקר (8.2.07) בפני דיפלומטים ועיתונאים זרים במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה את תמונת המצב במזרח התיכון. להלן עיקרי ההערכות שהציג שטייניץ:

הלקח מלבנון לעזה: יש בניית כוח מאסיבית שתופעל נגד ישראל

ישנן מסקנות רבות שצריך להסיק מלבנון על עזה. הדבר הברור ביותר הוא שצ'כוב צדק: אם אתה רואה את האקדח על השולחן במערכה הראשונה סביר להניח שהוא יירה באחרונה. ראינו את הנשק שנכנס מאירן ללבנון דרך סוריה חודש אחר חודש במשך 6 שנים טילים יותר ויותר ארוכי טווח. חלק מאיתנו השלה את עצמו שהם לא יעיזו לירות לעומק השטח. גם משה יעלון, שהיה רמטכ"ל טוב, אמר שהטילים יחלידו על המשגרים. אם אתה רואה את האויבים שלך אוספים טילים ובונים כוח במערכה הראשונה צריך להניח שישתמשו בו בשנייה או בשלישית.

המסקנה השנייה היא שלמרות כל ההבדלים יש דמיון רב בין עזה ללבנון. עקרנו כל נוכחות יהודית בעזה, ומאז החמאס וארגונים אחרים מתחזקים. בשנה האחרונה כל הארגונים, בעיקר החמאס, הצליח לגייס אלפים רבים ולאמן אותם כלוחמי טרור ואפילו לשלוח עשרות מפקדים דרך מצרים לסוריה ואירן להתאמן ולחזור לעזה. יש בניית כוח מאסיבית לאחר הנסיגה והתגברות הנוכחות האירנית

הדיאגנוזה של המצב ברורה והמחלוקת רק לגבי הטיפול

יש בישראל הרבה חוסר הסכמה בנוגע לשאלה כיצד לטפל בעזה אך הדיאגנוזה ברורה: ברור לכולם שאם לא יקרה משהו דרמטי, שנה מהיום אשדוד ואולי באר-שבע וחצרים יהיו גם בקו האש. יש הערכות זמן שונות אך זה ברור שזה בדרך. אם ישראל תימנע מפעילות בעזה זה מה שיקרה. בעוד 4-3 שנים יפתחו טילים שיוכלו להגיע לגוש דן. זה יכול לקחת פחות זמן אם יבריחו טילים גדולים יותר וזה דבר שאפילו המצרים כנראה יעצרו. אין חולק בין צה"ל והשב"כ שאם בניית הכוח תימשך במשך שנים אנו נעמוד מול איום דומה מהדרום כמו זה שהיה מהצפון. לכן יש גם הסכמה כללית שבמוקדם או במאוחר נצטרך לפעול בעזה למנוע מאיום כזה לקרות.

שתי אלטרנטיבות לפעולה: מודל לבנון מול מודל חומת מגן

ישנן שתי אלטרנטיבות, הראשונה לנסות לעצור את התהליך או לפגוע בו באמצעות כוח אווירי ולעיתים לשלוח כוחות קומנדו מדי פעם - כמו שעשינו בלבנון וגם בעזה בשנה האחרונה. האופציה השנייה היא לא להעתיק את מודל לבנון, אלא את מה שעשינו בחומת מגן ביהודה ושומרון. גישה זו הייתה שליטה על השטח שכללה מאסר או הרג של מנהיגי טרור, איסוף מודיעין ומתן מכה ניצחת לארגונים אלו. הדרך היחידה לעשות זאת היא לחזור לאסטרטגיה של חומת מגן. זה יהיה מסובך אך האפשרות היחידה היא לכבוש את עזה למשך מספר שבועות. הכוונה היא לא להשתלט מחדש על השטח אלא לעבור ממקום למקום ולתת מכה קשה לתשתית הטרור. זה לא יחסל את הטרור לחלוטין, כפי שהם קיימים בשכם וברמאללה הם עדיין יהיו קיימים בעזה אך הסיבה שממקומות אלו כמעט אין טרור היא משום שהמכה הייתה כל כך קשה. גם היום למרות שקיימת פעילות טרור, אין להם את היכולת לייצר טילים. אם רוצים לייצר טילים ולעשות ניסויים וכד' זה לא פשוט ובעזה יש להם את היכולת לעשות זאת. עד היום ניסינו לירות על היורים אבל לא פגענו ברשת ובתשתיות בצורה רחבה.

משמעות הפגישה במכה היא הליכה לכיוון אירן

המשמעות האמיתי של הפגישה במכה היא ברורה ושלילית. מה שראינו זה לא את החמאס הקיצוני והג'יאד האיסלאמי שמקבל את מרות ה"מתונים" כביכול, לפני חצי שנה אבו מאזן לא היה נפגש עם משעל כשווה. המשמעות האמיתית היא של הפגישה היא שהאיסלאמיסטים משלימים את השליטה שלהם על הזירה הפלשתינית. שנה שעברה הם צברו כוח בבחירות ברש"פ והיום הם מתכננים את הכניסה לאש"ף. המשמעות היא שלמרות שאבו מאזן יהיה הנשיא הרי שאש"ף יישלט על-ידי החמאס ולא יוכל לזוז בלי אישורו. מכיוון שהחמאס קשור לאירן כפי שהבהיר הנייה בביקורו האחרון, הדבר אומר שהרש"פ עובר מקבלת תמיכה מהמדינות הערביות היותר מערביות לכיוון אירן. זה התהליך לו אנו עדים: רש"פ שמסרבת להכיר בזכות הקיום של ישראל, שמפריה את הסכמי אוסלו ולא מכירים בשתי מדינות לשני עמים.

אין פרטנר בצד הפלשתיני

נראה שההסכם הנוכחי יוכל להניב הכרה מעומעמת בהסכמים קודמים אך לא הכרה בזכות קיומה של מדינה יהודית. דבר זה איננו מקובל לא מצד ישראל ולא מצד הקוורטט. מה שיהיה בתום הוועידה - או שנשלה את עצמנו או שנתמודד עם המציאות. אני חושב שזה הזמן הנכון להתמודד עם המציאות על אף שהיא קשה. בשבילי זה יותר קשה כי אני לא רק חבר ליכוד אלא הייתי פעיל בשלום עכשיו. חשבתי שאם נעשה ויתורים משמעותיים נוכל להגיע לשלום אך האמת היא שאין פרטנר פלשתיני. ממשלת הרש"פ איננה פרטנר. אבו מאזן גם איננו פרטנר. הוא נשיא במשך שנתיים הוא הבטיח לקהילה הבינלאומית ולעמו: "דגל אחד, נשק אחד", כלומר רשות אחת עם כוח משטרתי אחד ובלי מליציות. הוא לא עשה דבר והתוצאות מדברות בעד עצמם. לקח לישראלים שנים רבות להגיע למסקנה שמי שחתם על אוסלו הוא למעשה טרוריסט שתומך בטרור. כדאי שלא נחכה עוד 10 שנים כדי להכיר בכך שגם אבו מאזן כזה וזה לא משנה אם זה משום שהוא לא רוצה או לא יכול. בכל מקרה הוא לא שותף לשלום. זו עמדתי הפרטית.

גישה חדשה: פירוק הרשות הפלשתינית

צריך לשנות גישה לרש"פ. היום צריך לומר "מספיק!" היינו מוכן לעשות וויתורים כואבים למען שלום, אך 13 שנים אחרי אוסלו ניתן לומר שהניסוי הזה נכשל. על מנת שלא לסגור לגמרי את הדלת, צריך לראות את הרש"פ אחרת. על ישראל להכריז שהיא מפזרת את הרש"פ ביו"ש ולא מכירים בה יותר ושמבחינתנו הרש"פ מתוחם לעזה שם תהיה להם מדינת ביניים שתהווה מבחן. אם נראה לאחר מספר שנים שהכיוון הכללי שלהם הוא דו-קיום בשלום: פחות טרור, אלימות והסתה -נמשיך במו"מ גם על יו"ש. אם נראה שהניסוי אינו מביא לתוצאות חיוביות לא נוכל להמשיך. בערי יו"ש ניתן להשאיר אוטונומיה מוניציפלית חזקה.

אוסלו הוא כישלון טוטאלי ואני מדבר כאדם שתמך בו בתחילה והשתתף בהפגנות רבות בשנות ה-80. אך כפילוסוף לשעבר אני לא יכול להתעלם מהעובדות: במשך 13 שנים במקום לקדם דו קיום בשלום הוויתורים גרמו לעוד דם טרור וקורבנות. גם בלבנון לאחר נסיגה וגם בעזה כנ"ל. לא חייבים למוטט את הרש"פ. כשפעלנו בחומת מגן לא תמיד פגענו ברש"פ הרבה פעמים ביקשנו מהם להישאר בבית ולא חיפשנו עימות איתם וכשיצאנו במקומות רבים הם חזרו לתפקד. בכל מקרה ישראל לא יכולה להיחשב לאחראית ועליה לפעול בצורה נורמאלית מול מי שתוקף אותם. לגבי ההתארגנות של אש"ף כהכנה לפעולה ישראלית, זו נקודה חשובה שראוי לבדוק אותה.

אין הבדל משמעותי בין שכם לפני חומת מגן, שהייתה שטח A, לעזה שגם עדיין באופן רשמי שטח A. אפילו אם נכריז שעזה היא מדינה זמנית יכולות להיות מגבלות על הכנסת נשק כפי שיש בין מדינות רבים בעולם כולל בין ישראל ומצרים. ועדיין, אם עזה מוכרזת כמדינה זה לא אומר שלא נוכל לפעול בעזה. אני חושב שיש לנו חופש לפעול בכל מדינה סביבנו שמרשה לטרוריסטים לתקוף אותנו. גם לבנון היא מדינה ריבונית אך ירו משם 4,000 טילים ופעלנו. אני לא חושב שיש מישהו בקהילת המשפט הבינלאומי שאמר שזה היה לא חוקי . אם ממשלה בעזה תיתן יד לפגוע בישראל תהיה לנו הזכות והחובה לפעול. גם בעבר לפני 1967 היינו קורבן לפעולות טרור ופעלנו במצרים ירדן וסוריה. אני מקווה לראות מצב אחר אך המציאות הופכת להיות קשה יותר ישנה ירידה בהשפעה אמריקנית עקב הבעיות בעירק ועלייה של השפעה אירנית.