בדידות - מעלה את הסיכון לאלצהיימר

אנשים בודדים נוטים לחלות באלצהיימר פי שניים מאלו שאינם בודדים, כך קובע מחקר חדש. חוקרים בחנו את השפעות הבידוד הרגשי - מצב בשו אנשים ראו עצמם כמי שחשים מבודדים חברתית ומנותקים מאנשים אחרים - לפעמים אפילו אם היו מוקפים במשפחה וחברים.

התברר כי אנשים שחשו בתחושות אלו של בידוד חברתי היו בסיכון גבוה לפתח אלצהיימר.

למרות שקשרים חברתיים ומשפחתיים נמצאו קשורים כבר במחקרים קודמים לסיכון גבוה יותר לאלצהיימר, עורכי המחקר הנוכחי התמקדו בתפיסה של אנשים את עצמם כבודדים, ללא קשר להיקף הקשרים החברתיים שלהם.

מה שלמעשה בחנו החוקרים היתה הנטייה של אנשים להרגיש מבודדים ובודדים בעולם. אנשים יכולים ליהנות מרשת קטנה של חברים ולא להרגיש מבודדים, לעומת אחרים שיהיו סביבם חברים רבים אך לא ידעו כיצד ליצור עמם קשר ועדיין ירגישו מבודדים, הסבירו החוקרים.

המחקר

החוקרים גייסו 823 אנשים (ממוצע הגילאים: 81) בשיקגו ובסביבתה. משתתפי המחקר לא סבלו מדימנציה בתחילת המחקר, והסכימו לתרום את מוחם לאחר מותם ל"פרויקט הזדקנות וזכרון של אוניברסיטת Rush".

החוקרים העריכו בדידות בעזרת שאלונים שכללו 5 תיאורים שהמשתתפים הסכימו או להם לא הסכימו, וכללו הצהרות כמו 'אין מספיק חברים', 'תחושה של נטישה לעיתים קרובות' ו'חוויה של ריקנות'. הם חזרו על המבחן מדי שנה בשנה.

ניקוד של 5 הצביע על תחושת הבדידות הגדולה ביותר. בתחילת המחקר, ממוצע הניקוד של המשתתפים היה 2.3.

76 פיתחו אלצהיימר

במהלך תקופת המעקב, קרוב לארבע שנים, 76 משתתפים פיתחו אלצהיימר. כאשר בחנו החוקרים את תוצאות הניקוד של אלו שפיתחו אלצהיימר הם גילו כי הסיכון למחלה היה יותר מכפול עבור אלו שתוצאות הניקוד במבחני הבדידות שלהם היו 3.2 בהשוואה לאלו שלא היו בודדים והגיעו לתוצאות של 1.4 בממוצע.

הקשר בין בדידות לאלצהיימר נראה בבירור, גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון רשת קשרים חברתית קטנה והתערות לא תדירה בחברה, שניהם גורמי סיכון.

עם זאת, כשביצעו נתיחה לאחר המוות של מוחם של 90 אנשים שמתו במהלך המחקר, הם לא זיהו קשר בין תוצאות הניקוד שהצביעו על בדידות רבה לבין שינויים פיזיים במוח המצביעים על המחלה.

למרות שתחושת הבדידות העלתה את הסיכויים לאבחון רפואי של אלצהיימר, היא לא העלתה את רמת השינויים הפיזיים במוח הקשורה למחלה ומזוהה במהלך ניתוח שלאחר המוות.

החוקרים הדגישו את הצורך במחקרים נוספים שיבחנו במדוייק כיצד הבדידות גורמת לסיכון לאלצהיימר. ייתכן, שיערו, שהבדידות משפיעה על המוח בדרך שבה היא מפחיתה את המאגרים שבמוח ובכך מעמידה את האדם בסיכון לבעיות זכרון.

הבדיקה הבאה: "האם אתה חש בדידות"?

צילום: [סובל מבדידות?]

מומחים שהגיבו למחקר אמרו כי הוא עשוי להשפיע על הדרך שבה רופאים מבצעים הערכה לחולים קשישים והסיכון שלהם לדימנציה.

לאור התוצאות כדאי אולי שרופאים ישאלו את החולים "האם אתם חשים בדידות"? וייתכן שלחולים יהיה קל יותר להודות בתחושת בדידות מאשר בדיכאון או בעיות אחרות.

עם זאת הדגישו כי מדובר בתפיסה חדשה יחסית והשאלה האם הממצאים יהיו שימושיים בעתיד מבחינה רפואית עדיין נותרה ללא מענה.

עניין של נקודת מבט

מספר מחקרים קודמים בתחום מצאו קשר בין בידוד חברתי והידרדרות מנטלית לסיכון גבוה יותר לדימנציה.

בידוד חברתי לעיתים קרובות נובע מהעובדה שאנשים חיים ללא בני זוג, משתתפים במעט פעילויות חברתיות, או נהנים רק ממספר מועט של חברים.

אם לאדם יש שבעה אנשים במעגל החברתי שלו (כאלו שאינם בני זוגו והוא חש קרוב אליהם ויכול לבטוח בהם) הרי שמדובר במצב הממוצע, על-פי החוקרים. אנשים עם 2,3 או 4 חברים נמצאים בסיכון גבוה לדימנציה בהשוואה לאלו עם 12 ו-13.

המחקרים הראו גם כי אנשים הנוטים לדיכאון ונוטים לכרוע תחת לחצים ומתחים גם הם נמצאים בסיכון גבוה לאלצהיימר.

לעת עתה, סיכמו, אנשים צריכים להיות מודעים לכך שרגשות שליליים המתבטאים בדיכאון, בדידות ומתח מזיקים למוח.