נדחה ערעורו של רוצח על-רקע כבוד המשפחה

בית המשפט העליון דחה (ב', 5.2.07) את ערעורו של מונדר עיסה אשר בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בעבירת רצח בכוונה תחילה. עיסה הורשע כי ירה בבת דודו בדרכה לבית הספר. הרצח בוצע על-רקע חילול כבוד המשפחה.

עו"ד רצון דרחי, בא כוחו של עיסה, טען כי אין בעובדות המתוארות בכתב האישום כדי לבסס הרשעה בעבירת רצח, אלא בעבירת הריגה בלבד. לטענתו, לא ניתן להסיק מעובדות אלה את אחד היסודות המכוננים את עבירת הרצח - יסוד ההחלטה להמית. כל שרצה עיסה הוא להזהיר את המנוחה, לא לרוצחה.

בית המשפט העליון מצא כי טענותיו של עיסה תוקפות ממצאים עובדתיים ואת שאלת מהימנותם, כפי שנקבעו בידי בית המשפט המחוזי. מאחר ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי בית המשפט אשר שמע את העדים והתרשם באופן בלתי אמצעי מדבריהם ומהתנהגותם, אלא במקרים חריגים., אין מקום להתערב בממצעים אלו.

חוק העונשין קובע כי "הגורם בכוונה תחילה למותו של אדם" יואשם ברצח. שלושת יסודות העבירה הינם ההחלטה להמית, הכנה והעדר הקינטור. בא כוחו של עיסה טען כי במקרה של מרשו, יסוד ההחלטה להמית כלל לא התקיים. לטענתו, ההחלטה להמית מחייבת יסוד נפשי של כוונה, המתבטא במישור שכלי ורצוני - צפייתה של התוצאה הקטלנית ורצון או שאיפה להשגתה.

מאחר שאין בית המשפט יכול לבחון סובייקטיבית על נאשם לגופו, בתי המשפט מכירים בחזקה כי אדם מתכוון לתוצאות מעשיו. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י הנאשם, ובמידה ואין בראיות כדי להצביע על כוונה אפשרית אחרת, הנחה היא כי מי שגרם למותו של אדם על-ידי מעשה אשר בטיבו מיועד לגרום לתוצאה קטלנית, הרי הוא מתכוון להביא לתוצאה הקטלנית.

בית המשפט קיבל את עמדתה של המדינה, שיוצגה על-ידי עו"ד נעמי כ"ץ-לולב, ופסק כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן התכוון עיסה לשים קץ להתנהגותה "משולחת הרסן", בעיניו, של המנוחה, מקובלות עליו וכי אין בכוונתו להתערב בממצאיו. השתלשלות האירועים, ריבוי היריות, מיקום הפגיעות והמכשיר, האקדח, בו נעשה שימוש, מובילים למסקנה אחת בלבד, לפיה פעל עיסה בכוונה תחילה תוך שהוא מודע לתוצאות מעשיו וביקש להשיג את התוצאה הקטלנית.