הפרעה נפשית תקצר מאסר הרוצחת

בית המשפט העליון קיבל, פה אחד, את ערעור הסניגוריה הציבורית, וקבע כי נאשמת ברצח ביצעה את המעשה בנסיבות שמצדיקות ענישה מופחתת.

הנאשמת, אסתר מיכאלי, הורשעה ברצח ובשלוש עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין אירוע משנת 1998, שבו ירתה בבעל מפעל "סופר-דרינק", וגרמה למותו ולפציעת שניים מבניו ועובדים נוספים במפעל.

בשל מעשה זה, נדונה לעונש של מאסר עולם, ו-15 שנות מאסר מתוכן 10 במצטבר.

מיכאלי יוצגה בערעור על-ידי עו"ד ד"ר חגית לרנאו ועו"ד קרן מכלוף, מטעם הסניגוריה הציבורית.

הסניגוריה הציבורית טענה כי בשעת ביצוע המעשה הייתה מיכאלי חסרת אחריות פלילית, וזאת בשל מינונים גבוהים של סטירואידים אותם קיבלה ללא השגחה רפואית מתאימה, ואשר דרדרו את מצבה הנפשי. לחלופין, טענה הסניגוריה הציבורית כי גם אם לא היה מדובר במחלת נפש של ממש, סבלה מיכאלי מהפרעה נפשית חמורה, שהגבילה במידה ניכרת את יכולתה להימנע מעשיית המעשה. בית המשפט העליון התבקש לקבוע כי במקרה זה מתקיים הסייג של סעיף 300א לחוק העונשין, המאפשר להטיל ענישה מופחתת בגין עבירת הרצח.

רק במקרים ספורים קודמים קבע בית המשפט כי מתקיים החריג של סעיף 300א שלא במסגרת הסכמה והסדר בין הצדדים. בית המשפט החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך טיעון לעונש וקביעת גזר דין מחדש.