סכיזופרן הוכר כנכה מלחמת יוה"כ

33 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועדת הערר לפי חוק הנכים כי י' הכירה בי' כנכה צה"ל בעקבות מחלת הסכיזופרניה שממנה הוא סובל, אשר נגרמה תוך כדי שירותו ועקב שירותו הצבאי, במלחמת יום הכיפורים.

ערב גיוסו לצה"ל, י' היה בריא לחלוטין ולא סבל מכל בעיה רפואית. י' עבד בתחום המכונאות, היה חברותי, טייל, רקד והיו לו חיי חברה מאושרים. י' סיים את השירות הצבאי המקוצר והמשיך לתרום למדינה במסגרת שירות המילואים, בתפקיד מכונאי רכב.

במלחמת ששת הימים הוא גויס לתפקיד מכונאי באזור הרמה, וביצע את כל המטלות הצבאיות שהוטלו עליו, והמשיך אף בשירות מילואים. השירות היה שירות קשה וכלל המון חוויות של לחימה וסבל. כחודש לפני פרוץ מלחמת יום כיפור גויס י' למילואים, ובחלוף חודש פרצה מלחמת יום כיפור, מלחמה עקובה מדם, והוא נכח בכל הזוועות של ההרג וראה גופות של חיילים קשורים לעצים לאחר שעשו בהם שפטים, גופה מחוררת וחלקי גופות שרופות.

קשה היה לי' לסבול את החוויה, אולם הוא החזיק מעמד. היו מקרים שהמח"ט והסמח"ט הסתערו על ערבים ללא תחמושת וכך נהרגו, וזאת משום שלטנקים לא היתה תחמושת - כל זאת חווה י'.

במהלך שירותו במלחמת יום הכיפורים, נסע י' על משאית שחילקה תחמושת לטנקים, משאית זו עברה הפגזה קשה, המשאית בה נהג התפוצצה והמלווה נהרג במקום. י' עצמו איבד את הכרתו. הוא שמע קולות של מסוקי קרב, צעקות של פצועים והכרתו שבה אליו רק בבית החולים כשהוא אינו זוכר את שמו. מאז אותו זמן הוא חולה, שקוע בתוך חוויות המלחמה, אין הוא מבין מדוע קצין התגמולים בחר לקבוע כי מצבו הוחמר במחצית התקופה, משמע לאחר שיחרורו משירות המילואים, משום שלדעתו מחלתו פרצה כולה עקב השירות.

המחלוקת בין קצין התגמולים לבין י' היא נושא הגרימה או ההחמרה של מחלת הסכיזופרניה. מחד, טוען עו"ד חיר פואד, בא כוחו של י', כי טעה קצין התגמולים בכך כי ייחס רק 50% ממצבו הרפואי של העורר על חשבון השירות הצבאי. לדעתו, היה צריך לפסוק כי המחלה כולה פרצה עקב השירות הצבאי.

ועדת הערר הכריעה כי מצב חברתי יכול להוות טריגר למחלה כפי שסובר ד"ר גבריאל לני ובנסיבות אלה אנו קובעים מחלת הסכיזופרניה נגרמה עקב השירות.

בכך, כניראה, היה י' לנכה המוכר האחרון של מלחמת יום הכיפורים.