משרד החינוך אינו מנצל את מלוא תקציב החינוך

משרד החינוך אינו מנצל את מלוא תקציב החינוך, ובעשור האחרון ניצל רק 96% ממנו בממוצע. ההפסד מגיע למאות מיליוני שקלים בשנה מתקציב של כ-25 מיליארד ש"ח. כך חושף הדוח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית של ישראל.

מהדוח עולה כי מתוך תקציב של כ-25 מיליארד שקל, מדי שנה לא בוצע חלק מהתקציב, בסכומים של מאות מיליוני שקלים, ובשנים מסוימות מדובר בלמעלה ממיליארד שקל. על-פני העשור הסכום המצטבר מגיע לכדי כ-13 מיליארדי ש"ח במחירים קבועים של 2005.

ממשרד החינוך והאוצר מסבירים את היעדר הניצול בכך שבתקציב נכללים סכומים המיועדים לרזרבה להתייקרויות ולצרכים אחרים, וכאשר לא מתעורר הצורך לנצל את כספי הרזרבה לא נעשה בהם שימוש. כמו כן טוענים אנשי משרד החינוך והאוצר כי כספים בלתי מנוצלים בסעיפים שונים של התקציב, מועברים בשנה העוקבת ומנוצלים במהלכה.

במרכז טאוב מציינים, כי על-רקע ממצאי הדוח עולה, כי לאורך כל השנים היו סעיפים מרכזיים בתקציב משרד החינוך, שקיבלו בסופו של דבר תוספות של מעל 10% מעבר להצעת התקציב, לעומת סעיפים אחרים שקיבלו הרבה פחות. מרכז טאוב ממליץ לממשלה לבחון מבנה חלופי לתקציב, אשר יאפשר מעקב טוב יותר אחר התשומות מול התפוקות המושגות מהן.

בתגובה לממצאי דוח טאוב מסר משרד החינוך, כי "בחמש השנים האחרונות קוצץ תקציב המשרד בכ-3.5 מיליארד ש"ח. עם כניסתה של השרה לתפקיד השיגה תמיר תוספות תקציביות בשנת 2006 בהיקף של 292 מלש"ח. בשנת 2007 נכנסו לבסיס התקציב 166 מיליון ש"ח לפי הפירוט הבא: 70 מיליון ש"ח, בבסיס + תוספת של 29 מיליון ש"ח + 46 מיליון ש"ח (הארכת יום הלימודים בגני הילדים - חלק מה-155 מיליון ש"ח - שנגררים מ-2006, לטובת תנועות נוער + ש"ש) + 10 מיליון נוספים (לשילוב) + 30 מיליון ש"ח הזנה + 4.8 מיליון ש"ח (תוכנית עתידים)- (שיתוף עם הצבא)+ 6 מיליון ש"ח (הפחתת שכר לימוד לסטודנטים במכללות להוראה ).

בנוסף השיגה השרה תוספות חד-פעמיות: תוספת חד פעמית של 43 מיליון במהלך 2007 בעבור הצפון, כולל פסיכולוגים (2/3 מ-65 מיליון ש"ח) + 168 מיליון ש"ח (לצפון פיתוח – ותקציב רגיל – כולל בניית כיתות והצטיידות מוסדות) + 50 מיליון ש"ח (פיתוח הנגב) + 8 מיליון ש"ח (דרוזים וצ'רקסים) + 13 מיליון ש"ח (מגזר בדווי). סה"כ הגיעו התוספות החד פעמיות ל-282 מיליון ש"ח. עוד גייסה השרה 340 מיליון ש"ח מתרומות. יודגש כי משרד החינוך זקוק לתוספות תקציביות נוספות כדי לאפשר מגוון פעילויות לשיפור מערכת החינוך".

כוח אדם מבוגר בהוראה

הדוח מצביע על מספר מאפיינים משותפים לכלל המורים בכל שלבי החינוך של המערכת: בקרב כלל המורים בולטת עליית הגיל הממוצע. שיעור המורות והמורים הצעירים (עד גיל 29) הולך ויורד במהירות ושיעורים של המבוגרים יותר עולה במהירות רבה.

בחטיבה העליונה של המגזר היהודי מדובר על יותר מ-37% מורים מבוגרים (שעברו את גיל 50). תהליך זה אינו פוסח על המגזר הערבי, אך הוא הרבה יותר איטי בו, היות וההתפתחות המהירה של המגזר בשנים האחרונות, הביאה לקליטה רבה יותר של מורים צעירים.

העלייה המהירה בגיל הממוצע של המורים תביא בעתיד הקרוב לפרישה מאסיבית של כוח אדם מהוראה, והיא מחייבת התייחסות רצינית לאפשרות של היווצרות איים של מחסור חמור בכוחות הוראה.

שינויים בהיקף המשרה הממוצעת

הדוח מצביע על שינויים בהיקף המשרה הממוצעת והפשעתה על סוגיית הפרישה המואצת הצפויה של מורים מבוגרים מהוראה. בחינוך הקדם יסודי יש ירידה של ממש בהיקף המשרה הממוצעת, בקרב כלל הגננות, בעיקר כתוצאה מן האפשרות להעסיק גננות מחליפות באחד מימי השבוע. לעומת זאת, בשאר שלבי החינוך, חל תהליך של הגדלת היקף המשרה בחינוך היהודי, והקטנתה בחינוך הערבי, ולהצטמצמות הפער בין המגזרים.

אקדמיזציה של כוח ההוראה

חלקם של המורים בעלי התארים האקדמיים הולך וגדל (תוספת של תואר ראשון מגדילה את שכר המורים בכ-5%, תואר שני בכ-7.5% נוספים ותואר שלישי בעוד 6.5%).כיום כ-60% מהגננות הן בעלות תואר אקדמי, ובחינוך היסודי, שיעורי האקדמיזציה מגיע לכמעט 70%. מצד שני, התבגרות סגל ההוראה מפחיתה שת שיעור המורות הנהות "משעות אם".

מחסור במשאבים בחינוך הערבי והחרדי

הדוח מצביע גם על הגידול שחל בחלקם של התלמידים הערבים לכדי 27% מתלמידי היסודי וחטה"ב, חלקו של החינוך החרדי עלה במהלך 8 שנים מ-26% ל-35%, בשעה שהחינוך הממלכתי-דתי והחינוך הממכלתי הצטמצמו בכ-5%, וב-4% בהתאמה.

הדוח מצביע על כי תנאי הסביבה הכלכלית והלימודית של האוכלוסיה החרדית, הערבית, ושל חלק מאוכלוסיית הפריפריה הגאוגרפית והחברתית, גורמים לכך שלפחות מחצית מהילדים ובני הנוער בישראל מתחנכים בסביבה המתקשה להגיע להישגים מינימאליים בדרושים, כדי לתפקד בחברה מודרנית.

קידומם של התלמידים הערבים מחייב תוספת משמעותית לתקציבי החינוך, כדי לבטא את ההעדפה המתקנת הנדרשת. קידומם של תלמידי החינוך החרדי מצריך יישום מלא של תוכנית ליבה.

פערים גדולים בין מדינות OECD וישראל

הדוח מצביע על פערים גדולים שהתרחבו בעשור האחרון בין מדינות OECD וישראל, כאשר ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל עלתה ב-2% בלבד, בעוד שההוצאה הממוצעת לתלמיד במדינות OECD עלתה ב-33%.

הירידה היחסית בישראל בולטת במיוחד בחינוך העל-יסודי: בשנת 1995 ההוצאה לתלמיד בישראל בחינוך העל-יסודי הייתה 96% מההוצאה לתלמיד ב-OECD, וב-2003 היא ירדה לכדי 86% בלבד.