הארגונים העסקיים בתל אביב מתארגנים לשתף פעולה במאבק להשבת כספי הארנונה לעסקים בעיר. נשיא לשכת המסחר ונשיא ארגוני העצמאים: נשקול פניה לערכאות משפטיות במידה ועיריית תל אביב לא תענה לדרישתנו ולא תעדכן את שומת הארנונה לשנת 2007 בהתאם לפסיקה.
על עיריית תל אביב לתקן את שומת הארנונה, כך שהתעריפים יותאמו לפירוש הנכון של האישור החריג שניתן בשנת 2001 על-פי פסיקת בית המשפט. כך דרש הבוקר אוריאל לין, נשיא לשכת המסחר תל אביב, מראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, במסיבת עיתונאים שהתקיימה בלשכה.
לין דרש בנוסף להשיב את הכספים שנגבו ביתר, כתוצאה מגביית ארנונה שלא כדין, החל משנת 2001 ועד סוף 2006. "אולי שגינו שנתנו קרדיט לעירית תל אביב, כאשר האמנו שהיא פועלת על-פי החוק. היום המגזר העסקי בעיר פותח דף חדש מול העיריה".
בשנת 2001 ניתן לכל הרשויות אישור כללי להעלאת גובה הארנונה בשיעור אחיד של 1.25%. באותה שנה קיבלה עיריית תל אביב אישור להיתר חריג. על אף שההעלאה הגורפת הוגבלה ל-10% מעל הסכום שהעיריה הייתה רשאית לעלות או להפחית, בפועל הועלו תעריפי הארנונה בעשרות אחוזים.
ביום ה- 14.12.06 קבע בית המשפט המחוזי כי האישור החריג שניתן לעיריית תל אביב חייב להתאים למדיניות המוניטארית של הממשלה, והעיריה לא יכולה לפרשו בניגוד למדיניות זו. "בשנת 2001 ניתן היה לחייב את העותרת בתעריף העולה ב-1.46% ביחס לסכום המוצא, היינו ביחס לחיוב שהוטל בשנת 2000".
בדיקת אגף הכלכלה באיגוד לשכות המסחר העלתה כי העלות הנוספת למגזר העסקי לשנים 2001 ועד 2005 נאמדת בכ-170 מיליון ₪. לטענת לין, "לא יתכן כי העיריה תבצע העלאות ארנונה חריגות לעיתים תכופות, ותשתמש במנגנון האישור החריג כנורמת עבודה. נוהל זה מכשיל את היעד המרכזי של הגבלת העלאות הארנונה על-פי החוק".
כמו כן, בתחילת שנת 2006 הגישה עיריית תל אביב לשר הפנים ולשר האוצר בקשה לאישור חריג לצו הארנונה של 2006. בין השינויים המבוקשים שיביאו להעלאה בחיוב הארנונה הינם בסעיף השטחים המשותפים - השינוי שיחל משנת 2007 יקבע שהארנונה תשולם ע"י כל המחזיקים ולא רק במקרה של מחזיק עיקרי (מחזיק מעל 80% מהנכס); בסעיף מחסנים - שינוי הגדרת נכס אשר יסווג כ"מחסן" לעניין חיובו בארנונה.
לטענת לין, הארנונה ברשויות המקומיות היא אחת מן העלויות הכבדות ביותר המוטלות על המגזר העסקי, ובמקרים רבים הארנונה הכללית משפיעה על המשך קיומו של העסק. "המדיניות בה נוקטת עיריית תל אביב יצרה מצב המאלץ בתי עסק רבים לעבור לערים אחרות בגוש דן, בהן עלויות הארנונה נמוכות יותר".
כזכור, אגף הכלכלה באיגוד מצא כי בשנת 2004 תעריפי הארנונה של עיריית תל אביב היו גבוהים בממוצע בכ-74% לכלל העסקים, בהשוואה לממוצע בעיריות דומות מבחינת אזורי מסחר ותעשיה מפותחים, כמו ירושלים, ראשל"צ, פתח תקוה, חיפה, ועוד.
לין קרא בנוסף ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת, הרב ח"כ יעקב ליצמן, שהוועדה תפעל לביטול מוחלט של מנגנון האישורים החריגים או לחילופין תדרוש משרי האוצר והפנים שאישור חריג יינתן רק לאחר אישורה של הוועדה. "אמנם הוועדה נוהגת בבקרה על גובה העלאת הארנונה ברשויות המקומיות. אלא שעבודתה מושמת לפלסתר באמצעות המנגנון הידוע בשם 'אישורים חריגים', הניתן ע"י שרי האוצר והפנים ללא צורך באישור הוועדה".
מבדיקה שערך אגף הכלכלה באיגוד בשנת 2005 נמצא כי לשרי הפנים והאוצר הוגשו 80 בקשות של רשויות מקומיות לאישורים חריגים. מתוכן אושרו 74 בקשות, מהן 39 מתייחסות להעלאת שיעור הארנונה לעסקים (באופן מלא או חלקי). באותן 39 רשויות, שיעור הארנונה עלה בממוצע בכ-5.5% בשנת 2005, והיווה תוספת של כ-52 מיליון ₪ להכנסותיהן שמשמעותה ירידה של כ-20% בגרעונן המצטבר.
לדברי עו"ד יהודה טלמון, נשיא לשכת ארגוני העצמאים, העלאה חריגה של ארנונה לעסקים בתל אביב משמעותה אחת: גירוש העסקים והעצמאים מהעיר. עצם העלאת הארנונה במסגרת 'אישור חריג' משמעותה ריבית דריבית. "בעיר ת"א אין חובת שירות לצד הזכות לגבות ארנונה. מנותני לה"ב עולה כי כ-50% מבעלי העסקים בעיר כלל אינם תושבי העיר ולמעשה לא נהנים מהשירותים עבורם הם משלמים. כך למשל השיפוצים המבורכים שנמשכים כבר זמן רב ברחוב אבן גבירול פוגעים בעסקים מאחר שפחות לקוחות נכנסים, אבל אף אחד לא מפצה אותם".
טלמון טען כי העיר תל אביב חייבת לעסקים ולעצמאים את מעמדה כמטרופולין הכלכלי והעסקי בישראל. "העסקים והעצמאים בתל אביב הם הלב הפועם של החיים בעיר. במקום לקדם ולהטיב עם מגזר חשוב ומרכזי זה החליטה העיריה לירוק בפרצופם של מי שהפכו אותה לעיר ללא הפסקה. "אם המצב ימשך עיריית תל"א תמצא את עצמה מול שוקת שבורה אחרי שעסקים רבים יברחו מהעיר אל אפשרויות אטרקטיביות יותר".
לדברי סולי סקאל, יו"ר קבוצת סקאל, שיעור הארנונה בעיר תל אביב הינו גבוה במיוחד בארץ ומהווה מרכיב מרכזי האם לפתוח עסק בעיר ובאיזה גודל. קביעת שיעור הארנונה אינה מבדילה בין חנות הממוקמת במיקום טוב לבין חנות בעורף הקניון, בין חנות פתוחה לחנות סגורה, או בין חנות גדולה לחנות קטנה. כתוצאה מכך חנויות רבות נפגעות שכן שיעור הארנונה מהווה לפעמים אחוזים גבוהים, ואפילו למעלה מ-10% , ממחזור העסק, דבר הפוגע בעצם קיומו של העסק. סקאל ציין כי באירופה בדרך כלל נהוג לשלם את הארנונה כ-1% ממחזור העסק.
בהתייחסו לשטחים ציבוריים בקניונים לעומת רחובות, אמר סקאל כי קיים אי שיווין בגביית ארנונה מחניות בקניונים לעומת חנויות ברחובות העיר. "בכל קניון ישנם שטחים ציבוריים המשמשים כרחובות בתוך הקניון והעיריות נוהגות לגבות עבורן ארנונה. להבדיל, חנויות ברחוב לא משלמות ארנונה על שטח המדרכות או שטח הרחוב".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה