בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (יום ג', 27.12.06) את עתירת היועץ המשפטי ע"י המחוז הבינלאומי בפרקליטות המדינה והכריז על יונתן אפרת (ד"ר קנט פרנק) כבר-הסגרה לארה"ב. אפרת הורשע בשתי עבירות אינוס בשטחי ארה"ב, ונעלם למשך חמש עשרה שנים עד שנתפס לאחרונה בישראל.
ביום 28.6.05, הגישה ממשלת ארצות הברית למדינת ישראל, באמצעות שגרירות ארצות הברית בישראל, בקשה להסגיר לידיה את יונתן אפרת, לצורך מתן גזר דינו וריצוי עונשו בגין העבירות. על-פי בקשת ההסגרה, ביום 20.12.89 הורשע אפרת, המכונה בארצות הברית בשם "קנט אהרון פרנק", נוכח קביעת חבר מושבעים בבית המשפט הגבוה במדינת קליפורניה, לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות אינוס. במהלך משפטו היה אפרת משוחרר בערבות, ולפיכך, עם מתן הכרעת הדין בעניינו עתרה התביעה להחזקתו במעצר, אולם בקשה זו נדחתה. לשמיעת הטיעונים לעונש לא הגיע אפרת, שהספיק בינתיים לברוח מארה"ב. במשך כחמש עשרה שנה תרו רשויות ארצות הברית אחר אפרת, עד שאותר לבסוף בישראל.
מכתב האישום נגד אפרת ייחסו לו שני מעשי אינוס שבוצעו כלפי שתי נשים. העבירה הראשונה בוצעה בשנת 1986. אפרת, רופא במקצועו, הכיר את המתלוננת, פסיכולוגית קלינית, דרך עבודתם המשותפת. לאחר שהלכו בצוותא לתפילת ערב שבת בבית כנסת מקומי, הזמין אותה לדירתו לצפות בווידאו. בנסיבות שהתהוו הגיש לה כוס קפה אליו החדיר חומר נרקוטי מרדים, ומשנרדמה - אנסה בעודה ישנה. העבירה השנייה בוצעה בשנת 1985. בגדר האישום השני נמצא כי אפרת הכיר את המתלוננת השנייה, שיננית במקצועה, במסבאה, והציע לה כי יסיעה לביתה. במהלך אותה נסיעה טען אפרת כי עליו לגשת לדירתו, הזמין המתלוננת להתלוות אליו, הגיש לה משקה חם, אליו החדיר חומר נרקוטי כאמור, ואנסה באותן הנסיבות דלעיל.
רק לאחרונה התגלה כי אפרת נכנס לישראל כבר בשנת 1990, המיר שמו ליונתן אפרת בחודש פברואר 1992, קיבל אזרחות ישראלית בחודש פברואר 1994, ואף מתגורר בישראל מאז כניסתו אליה ועד היום. מאמצי החקירה הובילו את הבולשת האמריקנית לסבור לא אחת כי אפרת שוהה בישראל, אך ככל הנראה עקב שימוש בתאריך לידה שגוי בעבורו, מאמצים אלו לא נשאו פרי.
ההחלטה ניתנה מפי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סיגל. השופט דן בטענות בא כוחו של אפרת בנושא התיישנות העבירות והיקף הניסיונות שבוצעו בכדי ללכוד אותו. לדברי השופט, מדובר במקרה קיצוני בגדרו כבר הורשע המשיב בדינו בארצות הברית, וחקירת סוכן הבולשת לגבי היקף החיפושים מתבקשת אך ורק לשם הוכחת טענה בדבר התיישנות, כלומר, להראות כי לו אכן הושקעו משאבי חקירה בקנה המידה הנטען בתצהירו, שהרי אז מקום הימצאו של המשיב היה נחשף בקלות. כך, לו יעמוד הקף החקירה הממשית בעניינו של אפרת על שיעורו האמיתי, יסתבר כי העבירות בגינן הורשע כבר התיישנו זה מכבר, שכן אין בו כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. אולם, עם זאת קבע השופט שלצרכי הליך זה די לבית המשפט בראיות לכאורה, וכי עדות השמיעה של החוקר הינה מספיקה.
לגבי טענות ההתיישנות אמר השופט סיגל כי יישום הדין על עובדות המקרה אינו מותיר כל מקום לספק, כי התנאים הנדרשים להכרזה על המשיב כבר-הסגרה אכן מתקיימים. עם זאת נאלץ השופט לדון בסתירה שבין שתי הוראות: האחת לקוחה מחוק ההסגרה וקובעת כי דיני ההתיישנות של מדינת ישראל הם שיקבעו אם יחול אותו סייג להסגרה, והשנייה נסמכת על אמנה להסגרת עבריינים, לפיה סייג להסגרה יתכן ויחול תחת אחד משני דינים חלופיים, זה של "הצד המבקש", או זה של "הצד המתבקש". החוק עצמו העניק לדיני ההתיישנות במדינת ישראל את הבכורה, על-מנת שישמשו כפרמטר יחידי לפיו ייקבע אם המדובר בסייג להסגרה. אולם, טענה זו איבדה מעוצמתה שכן משהוגש כתב אישום כנגד המשיב במדינת קליפורניה לא תיתכן עוד התיישנות אותן עבירות.
לסיום, הוסיף השופט, כי "אין להכחיש, כי הסגרת המשיב לארצות הברית בחלוף למעלה מחמש עשרה שנים מאז נמלט מהדין, שעה שניצל את אותו פרק זמן כדי לזמן לעצמו חיים חדשים, הנה בגדר תוצאה קשה בעבורו". אולם, גם את טענת אפרת להגנה מן הצדק שלל השופט: "באספקלריה רחבה, המביטה גם לעיני קורבנות מעשי האינוס שביצע, המביאה בכלל חשבון את התחייבותה הבינלאומית של ישראל בהתאם לאמנה ולדיני ההסגרה, המתחשבת בערכיה היסודיים של השיטה המשפטית הנוהגת במחוזותינו, לא ניתן לקבוע, בהשאלה מהמבחן הקובע לעניין 'הגנה מן הצדק', כי הסגרת המשיב לארצות הברית לצורך גזירת דינו וריצוי עונשו משיקה להתנהגות שערורייתית".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה