מחקר: באינתיפאדה נהרגו פי 2 פלשתינים מאשר 33 שנות כיבוש

בעוד שבשנות הכיבוש הראשונות עמד מספרם הממוצע של ההרוגים הפלשתינים שנהרגו בידי ישראל על 32 לשנה, הרי שמאז פרוץ האינתיפאדה הגיע מספרם ל-291 לשנה, בערך פי תשעה. ממוצע ההרוגים הפלשתינים בשנות האינתיפאדה הראשונה עמד על 106 בשנה, ובשנייה - 672 הרוגים בממוצע, כמות הרוגים העולה על סכום כל ההרוגים במהלך כל השנים שקדמו לפרוץ האינתיפאדה - 650 בני אדם.

נתונים אלו ואחרים עולים ממחקר שערך ד"ר ניב גורדון ממכון ון ליר. המחקר יוצג מחר (ד', 27.12.06) בכנס שמקיים המכון, שכותרתו "עזה היום: הפוליטיקה של הכאוס". הכנס יעסוק במצב החברתי והפוליטי ברצועת עזה.

עוד עולה מהמחקר שיציג ד"ר גורדון ב-20 שנות הכיבוש הראשונות הרגה ישראל בשטחים 650 פלשתינים. מ-1987 ועד 2000 נהרגו על-ידי ישראל בשטחים 1,491 פלשתינים, ומתחילת האינתיפאדה השנייה עד היום הרגה ישראל בגדה וברצועת עזה 4,032 פלשתינים. ב-40 שנות הכיבוש הישראלי נהרגו 6,173 פלשתינים בסך הכול. מהמחקר עולה כי מספר הפלשתינים שישראל הרגה במהלך שש השנים האחרונות הוא כמעט כפול ממספר הפלשתינים שנהרגו במשך 33 השנים הראשונות של הכיבוש.

אף על-פי כן, מדובר במספר נמוך בהרבה ממספר הרוגים מקביל בכיבושים של מדינות אחרות (כמו הכיבוש האמריקני בעירק ואחרים). נתוני המחקר בעשרים השנה הראשונות מאז מלחמת ששת הימים מסתמכים על נתוני הצבא, ומאז פרוץ האינתיפאדה על נתוני ארגון "בצלם". הנתונים אינם עושים הבחנה בין ערבים שנהרגו לאנשים שנורו בטעות.

עיקרון ההפרדה - מאז אוסלו

לדברי ד"ר גורדון, מעצבי דעת הקהל בישראל מסבירים את העלייה הדרמטית במספר ההרוגים הפלשתינים בכך שהפלשתינים שיכללו את אמצעי האלימות שהם מפעילים כנגד ישראל, וממעבר משימוש באבנים ובקבוקי תבערה עברו לירי בנשק חם. לטענתו, נועד הסבר זה להצדיק את השימוש שעושה ישראל באמצעים אלימים יותר, מה שגרם לעלייה במספר ההרוגים הפלשתינים. "בהסבר זה יש אמת, אבל הוא הסבר סימפטומטי, וככזה הוא מתעלם הן מהסיבות והן מהתהליכים שהובילו לעלייה במספר ההרוגים. הסבר זה לא מאפשר הבנה אמיתית של מה שמתרחש בשטחים", אמר ד"ר גורדון. לטענתו, עיקרון ההפרדה המנחה את המדיניות הישראלית החל מאמצע שנות התשעים, והשינוי בדפוסי האלימות שבו הוא כרוך, מאפשרים להבין את העלייה הדרמטית במספר ההרוגים.

גורדון טוען כי מאז תקופת אוסלו השתנתה הגישה בישראל כלפי הפלשתינים, ודגלה בעיקרון ההיפרדות מן הפלשתינים. העם, לדבריו, ראה בכך נסיגה שתתן פתרון, אך למעשה הדבר לא פותר משום שכל שנעשה היה שינוי לוגיקה והיערכות מחדש של ישראל. הוא הסביר כי שני דברים השתנו מבחינת היחס לפלשתינים: הדבר הראשון הוא דילול המוסדות הביורוקרטיים מהשטחים. אם עד כה ישראל היא זו שניהלה את השלטון בשטחי יהודה ושומרון הרי שהיום אין לה עניין במתנהל שם. כדוגמה, הביא את החיסונים שביצעה בעבר ישראל בבהמות נגד מחלת הפה והטלפיים וכיום אפילו בני אדם לא רק שאינם מקבלים חיסונים, אלא אף מנועים מלקבלם. ישראל כיום לא רק שנמנעת מלשקם את התשתיות אלא אינה מתערבת, וכמו בלבנון שם תוקפת המדינה תשתיות, כך אין מניעה לפגוע בתשתיות בשטחי הרשות. הדבר השני הוא מה שמכנה ד"ר גורדון "גטואיזציה", הקמת חומות ומחסומים המקשים את המעבר ויוצרים שיטור אתני בשלט-רחוק. אם בעבר היו דוחות צבאיים פרי עמל של דיונים על איך להוריד את האבטלה, ואף היתה הצלחה בהורדת אחוז המובטלים הפלשתינים לאחוז או שניים, הרי שהיום בחסימותיה הגדילה ישראל את האבטלה לכדי יותר 60-50 אחוזים, והשליטה הקולוניאליסטית נעשית על האנשים עצמם. אחוזי הפלשתינים הנמצאים מתחת לקו העוני [הבינלאומי של 2.1 דולרים ליום] עומדים על 60 אחוזים [על-פי נתוני 2001]. שני גורמים אלו, יוצרים לדבריו, עלייה משמעותית במפלס האלימות, הן זו הפלשתינית והן זו הישראלית.

קרבן הפריפריה

בכנס במכון ון ליר ישתתפו תריסר דוברים, שינתחו את התהליכים הפוליטיים המתחוללים ברצועה יותר משנה לאחר ההינתקות. הרצאות הכנס יצביעו על כך שיחסי הגומלין בין המדיניות הישראלית לבין המתחים הגוברים בחברה הפלשתינית מעצימים את המשבר השורר ברצועה בימים אלו, ועלולים להוביל לקריסת מערכות כללית. ההתערבות ההומניטרית הבינלאומית, שנועדה להקל על המשבר ההומניטרי החריף ברצועת עזה, אינה יכולה לפתור את הבעיות הפוליטיות השורשיות, שיצרו את המשבר מלכתחילה, ואינה יכולה לבוא במקום התערבות מדינית-פוליטית של ממש במתרחש.

ד"ר יגיל לוי יטען בכנס כי הפריפריה הישראלית אינה רק קרבן של ירי טילי הקאסם מעזה, אלא גם קרבן רב-ממדי של הכיבוש במובנים רבים נוספים. לדברי ד"ר לוי, הפריפריה החברתית, ובעיקר ההגירה המזרחית, הועמדה ביחסי איבה מול הפלשתינים מאז הקמת המדינה. ראשיתם של יחסי האיבה נטועה לדבריו ביישוב היהודים שעלו מארצות ערב ביישובי הספר תוך תפיסת הרכוש הפלשתיני הנטוש. בהמשך, ובמהלך שנות ה-80, הגיעו תושבים מהפריפריה להתנחלויות, שתפקדו כמובלעת מפותחת של מדינת הרווחה בשעה שזו הלכה ושקעה בגבולות הקו הירוק. מעבר לכך, האיבה בין הישראלים ובין הפלשתינים נהייתה לסמל המעניק משמעות לפריפריה ועושה אותה לנשאית של שליחות לאומית ולכך ביטוי גם בשירות הצבאי של צעירי הפריפריה ובאופיו. ד"ר לוי יטען כי את יחסי האיבה בין הפריפריה החברתית לבין הפלשתינים אין לקבל כפשוטם: יחסים אלו הרחיקו את הפריפריה לאורך השנים מזירת המאבק החברתי, והם מהווים יסוד חשוב בתחזוק הסדר החברתי הבלתי שוויוני בישראל.

הרצאותיהם של ד"ר גורדון ושל ד"ר לוי יוצגו במסגרת מושב שיוקדש לאסטרטגיה שמנחה את ישראל בפעולותיה בעזה, ולשאלה האם אסטרטגיה זו משיגה את מטרותיה. במושב ישתתף גם תא"ל (מיל.) דב תמרי. תמרי יצביע על הכשל האסטרטגי, כלשונו, שמלווה את מדיניות ישראל בעזה, כשל שהולדתו בתפישה "בעייתית" שהכתה שורשים בצה"ל מאז מלחמת ששת הימים.

מושב נוסף שיתקיים במסגרת הכנס יעסוק בניתוח מצב העניינים הפוליטי והמשפטי ברצועה כיום. במושב זה ישא דברים עיסאם יונס, מנהל ארגון זכויות האדם "אל-מיזאן", שמושבו במחנה הפליטים ג'בליה. במושב זה תשתתף עוד דיאנה בוטו, לשעבר יועצת משפטית לאש"ף, שתצביע על מעמדה המשפטי של רצועת עזה בעקבות ההינתקות ותדון בשאלה האם הכיבוש הישראלי של הרצועה נמשך ובאילו אמצעים. שלומי אלדר, כתב ערוץ 10 בעזה, ימפה בהרצאתו את יחסי הכוחות המורכבים ברצועה, יברר מי מושל בה ויעמוד על הקשיים להשליט בה חוק וסדר.

מושב נוסף יעסוק במשבר ההומניטרי ברצועה. הוא יתנהל כרב-שיח בין נציגים בכירים של סוכנויות בינלאומיות, ארגונים לא ממשלתיים ומשרדי ממשלה. מומחים אלו ישתתפו בדיון פומבי שמטרתו לא רק לאמוד את המשבר ההומניטרי ברצועה, אלא לבחון בעין ביקורתית את הפעולה ההומניטרית שנועדה להקל עליו ואת השלכותיה. האם נכון לאפיין את המצב השורר ברצועת עזה כ"משבר הומניטרי", ומהם הרווחים והמגבלות הכרוכים באפיון זה? במושב זה ייטלו חלק אלכסנדר קוסטי, ראש משרד התיאום של המתאם המיוחד מטעם האו"ם לתהליך המדיני במזה"ת; לורה ברב, ראש המשלחת השטחים של "רופאים ללא גבולות"; הדס זיו, מנהלת "רופאים לזכויות האדם"; עו"ד אלגרה פצ'קו, ראש היחידה למידע ולסנגור במשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים; ד"ר קאירו ערפאת מהיחידה לניהול ותיאום סיוע במשרד התכנון הפלשתיני; תא"ל (מיל.) ברוך שפיגל, יועץ שר הביטחון לענייני מרקם חיים לשעבר; ופרופ' עדי אופיר מאוניברסיטת תל אביב.